יתפוצץ לנו ביריחו

 בתחילת השבוע חשף ראש השב"כ יובל דיסקין בישיבת הממשלה כי מחבלים מהפתח' תיכננו להתנקש בחייו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בעת ביקורו ביריחו, לשם הגיע כדי לדון עם אבו-מאזן על הסכמי "הבנות" או גיבוש "מסמך עקרונות".
מציאות מטורפת. ראש ממשלה ישראלי מטריח עצמו ומגיע ליריחו להיפגש עם מנהיג של ארגון טרור, מכחיש שואה, שאיבד את שלטונו ברצועת עזה בעקבות מלחמת כנופיות מול חמאס, כדי לדבר איתו על איך מדינת ישראל תתפרק מנכסיה האסטרטגיים, ואיך להקים מדינה פלסטינית שתהווה בסיס לטרור האיסלאמי ותקרב את ציר הרשע איראן- חיזבאללה – חמאס למרכז הארץ.
בעוד אולמרט נוסע ליריחו, פעילי פתח' מארגונו של אבו מאזן, יושבים ומתכננים כיצד להכין את מטעני הנפץ בעוצמה הראויה ובמקום ובעיתוי הנכונים כדי לפגוע בשיירת ראש הממשלה וכדי לרצוח את ראש ממשלת ישראל. אין גבול לטירוף.
המזימה נמנעת בעקבות מידע מודיעיני איכותי ומדוייק שמעביר השב"כ על התארגנות החוליה וכוחות הביטחון עוצרים את חברי התא הטרוריסטי, למרבה האבסורד בשיתוף פעולה עם שירותי הביטחון של הפלסטינים.
אבל בישיבת הממשלה מוסיף דיסקין עוד משפט - אותם מחבלים שנעצרו ע"י הפלסטינים נכלאו בכלא ביריחו וכבר שוחררו והם שוב חופשיים.
הידיעה על כך התפרסמה כמובן מיידית בכל אמצעי התקשורת השונים, ולרבים מכל קצוות הקשת הפוליטית משהו בפנים זז, בטח למי שזוכר את שלטונו של רב המרצחים עראפאת, לאחר הסכמי אוסלו. הביטחון עבר אז לידי המנגנונים הפלסטינים שהיו "עוצרים" מחבלים למשך הלילה ולמחרת בבוקר משחררים אותם לחופשי. אז קראו לזה "הדלת המסתובבת". נכנסים, מסתובבים קצת בפנים, ויוצאים החוצה.
שחרור מחבלי הפתח' שניסו להתנקש בחייו של רה"מ אהוד אולמרט מהכלא הפלסטיני, זמן קצר לאחר לכידתם מוכיח כי אבו-מאזן שב ומנהיג את מדיניות "הדלת המסתובבת" ומוכיחה כי גם המעצרים של אנשי הרשות, ממש כמו העומד הראשה, הם בלוף אחד גדול. שוב מחבלים נעצרים לכמה ימים, משוחררים וחוזרים מייד לעסוק בטרור.
המזימה להתנקש בחייו של ראש ממשלה ישראלי והתגובה הפלסטינית לאירוע מוכיחה בפעם המי יודע כמה שאבו-מאזן הוא אבו-בלוף. גם אלו שאינם מאמינים ברעיון ארץ ישראל השלמה מבינים שאם מדינת ישראל חפצה חיים, היא איננה יכולה לחתום על הסכם שבמסגרתו היא מעבירה לבלוף הזה את הריבונות על לב ליבה של ארץ ישראל , לב שכולל בתוכו מקומות אסטרטגיים וחיוניים לבטחון אזרחי ישראל. למסור לרשות הפלסטינית את השליטה הבטחונית בערי יהודה ושומרון כמוה כהעברת השטח ישירות לידי חמאס,  מהלך - שכפי שאומר הקמפיין שמובילה מועצת יש"ע – יתפוצץ לנו בפנים.
אם המציאות שעליה משוחחים אולמרט ואבו-בלוף היתה כבר שוררת כאן סבירות גבוהה שמזימתם של המחבלים מהפתח' היתה יוצאת לפועל. לשב"כ לא היתה יכולת מודיעינית כל כך גבוהה ללא נוכחות ביטחונית קבועה בערים, וחוליית מחבלים בעידן שאחרי הסכם אולמרט אבו בלוף המתכננת להתנקש בחייו של ראש ממשלה ישראלי בדרכו ליריחו, לא הייתה עושה זאת עם כמה מטעני נפץ מאולתרים. יריחו וכל אזור יהודה ושומרון ייהפך להיות ממש כמו לאחר נטישת ציר פילדלפי עם הברחות נשק בקנה מידה עצום, של טילי כתף, רקטות, אמצעי לחימה חודרי שיריון וחומרי נפץ רבי עוצמה.
צריך לחזור לאמיתה הפשוטה. זו ארצנו, הארץ המובטחת. הארץ שהיתה שוממה במשך שנות גלות וחיכתה לבניה שישובו מגלותם. שבנו אל מרחבי ארצנו, ואל לנו לתתה לאומה זרה, קל וחומר לא למבקשי רעתנו, למחבלים ולכנופיות הטרור המנסים לדחוק אותנו למקום אחד – לעבר הים.
ונקודה אחרונה למחשבה. בסביבתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט הגיבו בכעס לשיחרורם מהכלא הפלסטיני של שלושה מחבלים שחשודים ששוחחו ביניהם על הדרך לפגוע באולמרט ואמרו כי "הם רואים זאת בחומרה רבה". קצת מוזר, לאחר שכמעט מדי חודש אולמרט עצמו משחרר מהכלא בישראל מאות מחבלים  שניסו בפועל לרצוח יהודים אבל "פיספסו" או סתם לא הצליחו ושבית משפט בישראל קבע כי רבים מהם, פגעו, ופצעו ישראלים  או השליכו לעברם בקבוקי תבערה ואבנים – והכל בשביל "מחוות לאבו-מאזן".
אז לאבו מאזן אסור לשחרר שלושה מחבלים, ככה בשביל הכיף, מחווה קטנה לעצמו?