באים במשפט

כל קצין מכיר את הכלל הבסיסי: "קו ההגנה לעולם ייפרץ". כל מאמן כדורגל יודע: "מי שמשחק רק בונקר בסוף חוטף גול". כל עו"ד מנוסה למד כבר במשפטו הראשון ש"ההגנה הכי טובה היא ההתקפה". ומה שנכון לכל אחד מהמגרשים הנ"ל נכון לא פחות גם בתחום הדיפלומטי- מדיני. השבוע בישעמדה - על שינוי הכיוון המבורך שתופסת ישראל מול בית הדין לחקירת פשעי מלחמה בהאג, ועל ההזדמנות שהניח לפתחנו דווקא אבו-מאזן, מכל האנשים בעולם.

חתימתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, בתחילת החודש על 'אמנת רומא' המצרפת את הרשות כחברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג עוררה מיני-סערה בישראל. המהלך המי יודע כמה של אבו מאזן במטרה להטיל אימה על ישראל במגרש המדיני העולמי, ובניגוד גמור לסיכומים איתו, הצליח במידה מסוימת להעלות חשש שישראל תעמוד בפני הוקעה עולמית כמדינה בלתי מוסרית. 

למרות החששות, ההפחדות וההזהרות הרגילות של אנשי השמאל בעידוד התקשורת, הפעם אפשר היה לשמוע בין הקולות המפוחדים גם כמה קולות אחרים - כאלה שמזהים דווקא הזדמנות פז לחשוף סוף סוף את קלונה של הרשות הפלסטינית דווקא בשדה שאליו היא מתעקשת לגרור את ישראל. העובדה שהרש"פ חתמה על האמנה הפכה אותה ממצב של 'משקיפה' לחברה של ממש, מה שמחייב גם אותה לכל האמנות הבינלאומיות במקרה של סכסוך אלים.

אחד מאותם קולות, הוא זה של עו"ד עדו רוזנצוויג, מומחה למשפט בינלאומי, שהתראיין השבוע לאתר ערוץ 7 והבהיר שם כי פעולה משפטית נכונה של ישראל שתוכיח כי היא בוחנת את עצמה תוכל להביא גם לכך שאנשי הרשות הפלסטינית יצאו הנפגעים המרכזיים מהמהלך כולו. "ככל שנשתף פעולה עם המערכת", הסביר רוזנצוויג, "נוכיח שאנחנו חוקרים כמו שצריך ונוכל להעביר מידע על מעשים שהפלשתינים ביצעו כדי שהם יפלו בבור שהם חפרו. הם נתנו סמכויות שיפוט לבית המשפט והם צריכים כעת להוכיח שהם פעלו לפי החוק. מערכת המשפט שלנו יותר חזקה וטובה מזו של הפלשתינים. יש להם בעיה משפטית הרבה יותר מורכבת להוכיח את טענותיהם".

מומחית נוספת שצברה כבר ניסיון רב בהגשת תביעות מסוגים אלו בבתי משפט בחו"ל, היא עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, מארגון "שורת הדין", שמיד לאחר חתימת אבו מאזן על 'אמנת רומא' יצאה בהודעה הקוראת לישראלים לפנות לבית הדין ולהגיש תביעות נגד הרשות. דרשן לייטנר סיפרה כי ארגונה כבר פעל בנושא: "כנגד אבו מאזן הגשנו תביעה על ירי הרקטות של ארגון 'פתח' כנגד אזרחים שזה פשע מלחמה וכנגד חאלד משעל הגשנו תביעה על כך שחמאס הרגו מול המצלמות 39 חשודים בשיתוף פעולה כנגד ישראל".

כך יוצא, שדווקא המהלך שבו נקט אבו מאזן, עשוי לגרום לו (בעבודה דיפלומטית ומשפטית נכונה) נזק לא מועט: כמי שעומד בראש הרש"פ ומשלם משכורות למחבלים, מסית בכל כלי תקשורת אפשרי לאלימות, קורא לכיכרות על שם שהידים, מנהל מערכת חינוך רוויית הסתה לשנאה ולרצח, מפעיל בתי כלא המענים והורגים את מי שמכונים בפיהם "משת"פים" - דווקא הם, כשייכנסו לזירת פשעי המלחמה, יוכלו לצאת ממנה ניזוקים הרבה יותר מישראל.

והלקח לעתיד? פשוט מאוד: מי שכל הזמן מתגונן ומבקש על נפשו, העולם לא רוחש לו כבוד אלא אדרבא, מפרש זאת כהודאה באשמה. אם תיזום ישראל מהלך התקפי, ברור וכואב לצד שכנגד מול כל הפרה או צעד חד צדדי, העולם (וגם אבו מאזן) יבין סוף סוף מיהו הצד החזק, הבטוח וגם הצודק ביותר. מנהיגי העולם יפנו את מכבשי הלחצים והסנקציות מישראל אל עבר הפלסטינים, ויעדיפו לתקוף את הצד שמחזיק בטיעונים החלשים ביותר. וכמו בכדורגל, בבית המשפט ובכל זירה אחרת – החזק והמעז – ינצח.