תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

עולים להגנה

14/01/2015
הגדל

אירועי השבוע בפאריז היו לציניקנים כר פורה לבדיחות סרות טעם ולגלוג על המציאות. מיליונים מאזרחי העולם בכלל ואירופה בפרט יצאו מהבתים והתחייבו לעשות הכל כדי להילחם בטרור, אך הציניקנים בחרו להפנות את הזרקור המרכזי לשורה שבה צעד ראש הממשלה. לצד הקריאות הכנות של יהודי ישראל לאחיהם בצרפת שיעלו ארצה, נשמעו גם קולותיהם של 'ליצני הדור' השואלים: "בשביל מה? כדי שיירצחו בפיגוע בישראל?". השבוע בישעמדה על הפתרון המתבקש לבעיית האנטישמיות הגואה - בלי ציניות ועם הרבה ציונות.

באופן אינסטינקטיבי, כשיהודי בישראל רואה פיגוע נגד יהודים בחו"ל, השאלה הראשונה שצצה ועולה היא: "מה הם מחפשים שם? מדוע הם לא באים הביתה?". ראש הממשלה בנאומו בבית הכנסת הגדול בפריז אמר השבוע את הדברים בקול ברור ובוטח: "יש לכם הזכות המלאה לחיות בבטחה ובהשקט כאזרחים שווי זכויות בכל מקום שתבחרו, לרבות כאן בצרפת", אמר נתניהו אך הוסיף: "היהודים בימינו התברכו בזכות נוספת, זכות שלא הייתה קיימת בדורות קודמים - להצטרף לאחיהם בארץ ישראל. זו הזכות לחיות במדינתו החופשית האחת והיחידה של עם ישראל, מדינת ישראל. זו הזכות לעמוד זקופים מול חומות ציון, בירתה הנצחית של ישראל, ירושלים. כל מי שירצה לעלות, יתקבל בלב חם וחפץ ובזרועות פתוחות".

ואת הזכות הזו לה זכינו, אחרי 2000 שנות גלות, עלינו לזכור ולהזכיר לאחינו בכל העולם, בכל יום וללא שום קשר לאירוע ספציפי. רבים מאחינו פזורים בכל אומות העולם ומדינת ישראל צריכה לעשות ככל אשר היא יכולה כדי לעודד אותם, ולחזק אותם "לעשות עלייה" למרות הקשיים והמשמעויות.

אך זהו לא הקול היחיד שנשמע לאחר אירוע מסוג זה. קול אחר, אמנם חלש יותר, נשמע גם הוא בעיקר בכלי התקשורת. קול זה, שלרבים יכול להיות צורם מאוד באוזן, תמה כיצד אנו קוראים לאחינו לעלות ארצה, כאשר כאן, בארץ הקודש, נרצחים יהודים רק בעוון יהדותם. לתמהים אלו נשיב בסיפור שסיפר ר' יעקב הניג, נאמן ביתו של הרבי מדוהוביטש: "הייתי בסוכתו של האדמו"ר בסוכות תרפ"ד, בשעה שבא מרן הרב קוק זצ"ל לבקרו בחוליו. והנה פתח הרבי ואמר: החסידים שאלו אותי מדוע אני מזרז לעלות לארץ ישראל, והלא יש כאן צרות שמכים יהודים? עניתי להם: בפולין מכים יהודים, משום שהם שם יותר מדי, ואילו בארץ ישראל מכים יהודים, משום שהם כאן פחות מדי...
נענה מרן הרב ואמר: גם אותי שאלו שאלה זאת, והשבתי, שהחילוק בין מצב היהודים שם למצבם כאן הוא בזה: ישנם שני מצבים – מחלת התנוונות מחמת זקנה, שכל אחד יגור מפניה, אף על פי שכשלעצמה אינה מסוכנת, ולעומת זה ישנו מצב מסוכן ממש, ובכל זאת כל אחד מעוניין בו – וזוהי לידה. הצרות שבחו"ל, אלו הן מחלות זקנה והתנוונות, ואילו הצרות שבא"י, עם כל הסכנות שבהן – חבלי לידה הן" (מתוך דף הפייסבוק 'אור האורות').

את מה שלצערנו הרב תושבי ישראל מכירים כל כך מקרוב, חוו על בשרם גם יהודי צרפת בשבוע האחרון. את חוסר הביטחון האישי, את ההכרה במפלצת הטרור האיסלמית המאיימת על כל חלקה טובה של רצון לחיות בנחת ושלווה, את המחיר האישי, את הידיעה שזה יכול לפגוע בכל אחד בכל מקום. אך כפי שהסיפור מדגיש, הכוח לנצח את הטרור ואיומיו הולך וגובר ככל שאנו מתחזקים. ככל שאנו מגדילים את מספר היהודים בארץ ישראל, הסיכוי לפגוע בנו הולך וקטן. זהו משחק של יחסי כוחות, ובמשחק הזה חובה עלינו לנצח.

בשנתיים האחרונות הרבינו לעסוק בעובדה שאזור יהודה ושומרון הוא הפתרון למצוקת הדיור בישראל. רבים רוצים לגור קרוב למרכז, אך נאנקים תחת נטל המשכנתא ויוקר המחיה. כעת, מזכירים לנו האירועים הקשים בצרפת שיהודה ושומרון הוא גם הפתרון הטוב ביותר למצוקת האנטישמיות הגוברת מחד, והזדמנות להכפיל את כוחנו במרחבי יהודה ושומרון מאידך. ערי ויישובי יו"ש קלטו בשני העשורים האחרונים עולים רבים מרוסיה, אתיופיה וארה"ב. אחינו הצרפתים מחפשים כעת מקום איכותי ובטוח לגור בו – העלאתם לארץ היא משימה לאומית, גם במישור היהודי, החברתי והכלכלי – אבל לא פחות מכך במישור ההתיישבותי והמדיני. ויפה שעה אחת קודם.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד