מלים שיכולות להרוג
שאלה: יהודי שנרצח על ידי ערבי, נרצח על רקע לאומני? ברור שכן. ואם אותו יהודי נרצח על ידי ערבי, אבל גם גנבו לו את הארנק או את האוטו? זה, לפי המשטרה, כבר סיפור אחר לגמרי. במקרה כזה תקבל התקשורת הודעה שלפיה מדובר ברצח על רקע פלילי, או התאבדות, או תאונה ושכל כיווני החקירה נבדקים ורק כעבור שבועות, אולי, נגלה שבעצם מדובר ברצח לאומני. השבוע בישעמדה – על טרמינולוגיה בשירות ההשתקה.
בחודשים האחרונים אנו עדים שוב ושוב לגמגום של גורמים במשטרת ישראל בכל הנוגע לפענוח המניעים לרצח יהודים. התבנית חוזרת על עצמה וקשה להבין איך פעם אחר פעם מה שברור לכל מי שחי במזרח התיכון, לא ברור בכלל לחוקרי המשטרה.
שלי דדון הי"ד, שהייתה אמורה לחגוג לפני חצי שנה את יום הולדתה ה-20, יצאה מביתה בעפולה עילית בדרכה לראיון עבודה במגדל העמק. במרכז העיר היא עלתה על מונית, שבה נהג הנאשם, בן 34 מהיישוב אעבלין. שבוע לאחר הרצח עדיין מסרו מקורות במשטרה כי בחקירת רצח הצעירה שלי דדון מעפולה עדיין נבדקים במידה שווה שני כיוונים – הלאומני והפלילי. החוקרים אמרו שלא ניתן לומר שאחד מכיווני החקירה חזק יותר, ושאין שום סימנים ברורים לאחד הצדדים. רק חודשיים לאחר מכן פרסמה המשטרה כי הרקע לרצח לאומני, באופן ברור ומובהק.
נתנאל עראמה הי"ד נפל אל מותו מהקומה ה-11במהלך עבודות סנפלינג בבניין רב קומות שנמצא בבנייה. בתחילה דווח כי מדובר בתאונת עבודה, אך ממצאים בזירה העלו חשד כי מדובר ברצח. למשפחתו היה ברור מפרטי האירוע שמדובר ברצח לאומני, כבר מהרגע הראשון. המשטרה בדקה ובדקה, ורק חודשיים לאחר האירוע הודתה שאכן מדובר ברצח בכוונה תחילה, ועל רקע לאומני ברור.
קרבנה הבא של הטרמינולוגיה המתלבטת של המשטרה הוא אבי בן ציון הי"ד, בן 60, חקלאי ממושב נתיב הגדוד הושלך מרכבו ונדרס. גם כאן דאגה המשטרה לבדוק "את כל הכיוונים". בימים שלאחר האירוע, הכריעה המשטרה שמדובר ברצח על רקע פלילי, רק משום שכוונת הרוצחים הייתה גם לגנוב את הרכב. "מהשחזור עלה", דיווחה המשטרה, "כי השלושה תכננו להתנגש ברכב פרטי וכשהנהג ייצא לבדוק את הנזק יתקפו אותו בגז מדמיע וישדדו את רכבו. באותו יום הגיעו החשודים לזירה, ביצעו פניית פרסה ודרסו למוות את בן ציון בזמן שהוא עומד על הכביש ועל פניו גז מדמיע". מעניין כיצד הייתה מוגדרת התקרית לו היהודי היה רוצח את הערבי, וגונב את רכבו.
המקרה האחרון אירע בבית אורות שבירושלים. בליל שבת, לפני כחודש, קבוצת מתפללים שמנתה שמונה צעירים יהודים צעדה מבית החושן, אל ישיבת בית אורות. הצעירים נתקלו בדרכם בכמה עשרות ערבים שתקפו אותם באמצעות אבנים, מוטות, סכינים ובקבוקי תבערה. חודש תמים לקח למשטרה להבין שמדובר באירוע לאומני.
הריטואל המשפיל שבו משפחות שכולות נאלצות לכנס מסיבות עיתונאים, לשכור חוקרים פרטיים ועורכי דין כדי שינהלו בשמן את הדרישה לקבל הכרה כנפגעי פעולות איבה הוא בלתי נסבל. הוא אכזרי ולא מוסרי כלפי המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, והוא חוטא לתפקידה של המשטרה כלפי אזרחי ישראל.