טרור מנצחים עם שפכטל
"הטרור איננו טירוף", כתב אורי אליצור ז"ל באחד ממאמריו בעיתון מקור ראשון. "יש לו היגיון פנימי. אם אתה רוצה לנצח אויב חזק ממך בהרבה, הטרור הוא דרך אפשרית להטיל פחד על אוכלוסייה גדולה באמצעים מעטים. הטרור הוא לוחמה פסיכולוגית שיש לה סיכוי להביא אויב חזק לכניעה חלקית. זה לא מקרה שבשנות הטרור הגדול, המחבלים חיפשו כל דרך לפגוע בנתניה, בתל אביב ובירושלים, ולא התמקדו במתנחלים. וזאת למרות שבמתנחלים הכי קל להכות בלי לעצבן יותר מדי את בעלי הברית של העניין הפלשתיני בחברה הישראלית, בגלל הקרבה הגיאוגרפית שבין המחבלים והמתנחלים ומכיוון שחלק מהחברה הישראלית רואה בהם מטרה לגיטימית לפיגועים. אבל ארגוני הטרור רצו להתפוצץ דווקא בתל אביב או בגוש דן והשרון, ולא באיתמר. משום שההיגיון של הטרור הוא לחפש את החוליות החלשות יותר, להטיל פחד במקומות שבהם הפחד גורם לאנשים להפסיק את חיי השגרה, במקומות שמהם אנשים עשויים לברוח מרוב פחד".
גם גל הטרור הנוכחי איננו ממוקד בהתנחלויות. הוא הגיע לתל-אביב, לירושלים ולפתח תקווה. וכפי שכתב אורי ז"ל, כוונתו של האויב אינה להחליש את זכותנו בבקעה או ביהודה ושומרון, האויב הרצחני אינו עוסק בכלל בשאלת הטריטוריה והוא אינו מבקש לחלק את הארץ חלוקה אחוזית כזו או אחרת, 70-30, 90-10 או 93-7. זה פשוט לא מעסיק אותו. האויב שלפנינו מונע על ידי דלק של שנאה תהומית, רעיונית. וכדי לשבור את הרעיון המטורף של סילוק היהודים מירושלים, חובה על ממשלת ישראל לחזק את הריבונות בירושלים ובכל רחבי הארץ ולקבע מסמרות בארון הקבורה של אותו הרעיון. עליה להבהיר כי אין כל פסיק של סיכוי לעזיבת היהודים את בירתם, על כל שכונותיה ומרחביה.
ובמילים לא די. זוהי שעה למעשים, אם האויב אינו רוצה יהודים על הר הבית, יש להגביר משמעותית את מספר העולים. אם האויב מפאר את רוצחי היהודים, נדאג לפגוע בהם, בזכרם ובבני משפחותיהם. אם הם מבקשים לגדוע את חיינו – נייצר תנופה של חיים בעזרת בנייה במרחבי ארץ ישראל, ובעיקר בירושלים. עשרות יישובים הוקמו מאז הקמת המדינה לזכרם של נרצחי תקומת עם ישראל בארצו, ובהם קרית שמונה, נתיב העשרה, מעלה החמישה ועין השלושה. יש להמשיך במנהג ציוני זה, ולהקים שכונות ויישובים חדשים לזכר נרצחי "מאורעות תשע"ה", כדי להבהיר לאויב הרצחני והשפל שכשנפש יהודי נרצחת, נפשם של כל יתר היהודים הומיה בעוצמה רבה יותר.