אחינו גיבורי הדרום
הטרור השקט אותו נאלצו תושבי עוטף עזה לסבול בשנים האחרונות, הפך בחודשים האחרונים למוחשי ומאיים הרבה יותר. דיווחים על מנהרות-ענק כפסע מהבית, קרבות עם מחבלים במרחק ראייה, ותיאורים מזוויעים על מגה-פיגועים שתכנן חמאס לבצע – כל אדם, ובוודאי בעל משפחה, לא יכול להישאר אדיש ושלו נפש כנגד זאת. את המציאות המורכבת הזו תושבי יהודה ושומרון מכירים היטב. כעת, כשיישובי עוטף עזה סובלים, זה הזמן שלנו, המתנחלים, לתת כתף, לתמוך ולעודד. השבוע בישעמדה – מחזקים את אחינו הגיבורים מיישובי הדרום – עם ישראל אתכם!
תושבי עוטף עזה היו נתונים בשנים האחרונות לטרור שקט ומתמשך. כמו פצע קטן שמטריד את גופנו באופן מתמשך אבל נסבל, כזה שיודעים שהוא שם ומרגישים את כאבו רק מדי פעם.
מבצע "צוק איתן" הביא עמו הצלחות גדולות מול הטרור, אך הוא גם חשף לא מעט איומים רציניים שיישובי עוטף עזה טרם ידעו כמותם. הפצע הקטן הפך למכה של ממש. עד כה איום המנהרות לא היה מוחשי וברור מספיק, הוא ריחף באוויר, בדומה לאיום האיראני. כולנו יודעים שאיראן מחזיקה ביכולות גרעיניות מתקדמות, אבל אין ספק שביום שבו נחזה בטיל איראני מביא למותם של כמה מאות אלפי בני אדם במדינה אחרת, נוכל להבין ברמה אחרת לגמרי את הסכנה ולהרגיש אותה בעצמותינו. זה בדיוק מה שקורה כעת לתושבי עוטף עזה. התושבים הגיבורים, שהצליחו להתמודד בגבורה עם טפטוף הטילים המתמשך, לפתע רואים מול עיניהם פתח של מנהרה, כמה מאות מטרים מפתח הבית שלהם, עם שלושה אופנועים מתודלקים שרק מחכים כדי לעשות את הנורא מכל. המצב החדש מפחיד ומרתיע הרבה יותר, והקושי גדול.
זו בדיוק הייתה התחושה בעשור הקודם ברחבי יהודה ושומרון. הטרור הגובר הביא לשערי היישובים, לכבישים ולכל פינה ביהודה ושומרון מחבלים עוינים, נושאי רימונים, סכינים ורובים. הפחד שלט. רבים מהילדים פחדו לישון, כל תזוזה בגדר הקפיצה את כיתת הכוננות, צפצפה בביפרים, והכניסה רבים לפחד קיומי. תושבים התקינו סורגים בחלונות, החליפו את הדלת הפשוטה לדלת פלדלת, ולא מעט גם העדיפו לבקר ביקור ארוך אצל ההורים. אבל אין ספק שעוצמתו של מפעל ההתיישבות, עוצמתן של הקהילות ביהודה ושומרון והגיבוי הניכר שקיבלו המתנחלים מאזרחי ישראל באותם הימים, הביאו יחד לעמידה אזרחית איתנה ונחושה מול הטרור ביו"ש. עוצמה זו אפשרה לצה"ל לצאת למלחמת חורמה בטרור ולהחזיר את הביטחון והשקט ליישובים.
את תחושת השליחות שלהם, למדו המתנחלים דווקא מאבותיהם של תושבי עוטף עזה, אנשי מפא"י ההיסטורית שידעו שהקמת יישובים והגנה עליהם היא הדרך היחידה להילחם בטרור ולקבוע עובדות בשטח ("אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו" – נתן אלתרמן). וכעת מבקשים מאות אלפי מיישמי "הציונות המעשית" שממזרח לקו הירוק, לחזק בחזרה ולחבק את תושבי עוטף עזה: אנחנו אתכם בחששות ובתקווה לימים של שקט. המשיכו לגלות עוצמה ונחישות אל מול התחזקות השנאה כלפי העם היהודי.
האחריות היא כמובן לא על התושבים לבדם. למעשה, היא מוטלת בעיקר על ממשלת ישראל. תושבי עוטף עזה הם גיבורים, רבים מהם מעבדים אדמות במרחקים קטנים מקו הגבול המאיים, מתפעלים טרקטורים וזורעים אדמה שלא פשוט לעמוד עליה בימים אלה. ולכן על מדינת ישראל לעשות את כל מה שנדרש כדי להגן על האזרחים, אך לא רק להעניק להם ביטחון, אלא להעניק להם גם *תחושה* של ביטחון - לראות את אמצעי ההגנה בכל פינה ולשמוע את מנהיגי המדינה מתחייבים בצורה ברורה וכנה לפעול בכל הכוח נגד הטרור העזתי.
ולבסוף, אנחנו קוראים לאזרחי ישראל מהגולן ועד אילת להיות יחד עם תושבי עוטף עזה, לחבק אותם ולהעניק להם חום, אהבה והערכה. לא רק במכתבים, בביקורים ובמתנות, אלא גם בשיחות הסלון הכי פשוטות שלנו – שיחות שמייצרות תודעה. כי יישובי עוטף עזה, בניגוד לשמם, לא באמת עוטפים את עזה, אלא אותנו, אזרחי ישראל.
