חצי האי יש''ע
אי שם באמצע שנות התשעים, בזמן שמנהיגי ישראל היו עסוקים בחתימות על הסכמי אוסלו, ישבו האמריקאים, הבריטים והרוסים וחתמו גם הם על הסכם. ''מסמך בודפשט'', שמו. מהותו המקורית – לפרק את אוקראינה מנשקה הגרעיני לטובת הרוסים, תוך הבטחה לכבד את עצמאותה וריבונותה במסגרת הגבולות הקיימים ולהימנע מאיום או שימוש בכוח כנגדה. במילים אחרות: אני, אוקראינה, אתן לכם את הפצצות, ואתם תתנו לי ערובות לביטחוני. בשבוע האחרון הופר השקט: הרוסים החלו בהשתלטות על חצי האי קרים שבאוקראינה, הפרלמנט האוקראיני התדפק על דלתות הבית הלבן עם מסמך בודפשט בידיו, משווע לעזרה, אך נראה שאיש אינו בבית. השבוע בישעמדה – האם המילה של ארה"ב שווה יותר כשמדובר בערבויות לביטחון יהודה ושומרון?
אנחנו כבר מכירים את זה. הסכם נחתם, ידיים נלחצות, מילים חמות מפוזרות לתקשורת. אבל כדי להדוף דב רוסי, צריך יותר ממילים חמות. נדרשים מעשים אמיצים והחלטות קריטיות.
האוקראינים צופים בעיניים כלות בכוחותיו של פוטין מכוונים את נשקם לעברם. הם, שנתנו את הנשק האטומי שלהם לרוסים בעבור הבטחה לשלום בין המדינות בחסות האמריקאים, כתבו עבורנו את ההיסטוריה. בניגוד לטענות פלסטיניות מגוחכות על היותם צאצאי הנטופים או צאצאי יריחו שכבש יהושע בן נון, חצי האי קרים הוא שיעור אמתי בהיסטוריה. וכידוע, רק טיפשים לא לומדים ממנה.
אותה אמריקה שכשלה מלעמוד במילתה מול תושבי חצי האי קרים, היא זו שמבקשת מישראל להסיג את כוחותיה ולגרש את תושביה מיהודה ושומרון. אך הלקח האוקראיני חייב להישמע היטב בירושלים. אסור לטעות הזו להתרחש שוב, והפעם במגרש שלנו. הבכירים האמריקנים חוזרים השכם והערב על המסרים אודות מחויבותם כלפינו והקשר החזק בין המדינות, אך מטרתם אחת - להרגיע את ממשלת ישראל ולשכנע אותה לבצע מהלכים מסוכנים כמו ויתור על שטחים, שחרור מחבלים והסרת מחסומים קריטיים.
מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי נשא השבוע נאום מפויס ומחויב, לכאורה, בוועידת איפא''ק. חזר שוב על מילות הקסם: "אני יודע על הרקטות בשדרות ובדרום ועל המקלטים בקריית שמונה וזו גם הסיבה שצריך שלום. אנחנו נמצאים בנקודה בהיסטוריה שמחייבת את ארה"ב כחברים של ישראל לעשות הכל כדי לסיים את הסכסוך הזה אחת ולתמיד. אני יושב עם נתניהו במשך שעות על גבי שעות וימים והפכנו לחברים טובים". אלו בדיוק אותם דיבורים שאסור לנו להתרשם מהם.
הניסיון האוקראיני מלמד שאסור בשום אופן להיכנע לשכנוע האמריקני להסיג את כוחות צה"ל מהבקעה או מכל מקום אחר ביהודה ושומרון. ברגע שמנהיגי הטרור באזור יחליטו שהם עולים על ישראל בכוח הזרוע, צה"ל לא יהיה שם – וארה"ב לא תמלא בשום אופן את חסרונו. לוויתור על שטחים במדינה קטנה כמו שלנו יש משמעות אחת: הצלחה לטרור. מיסוד לטרור. מה שקרה בעזה, יחזור על עצמו ביו''ש. כפי שאמר רה''מ נתניהו עצמו בביקורו הנוכחי בארה''ב: במשך שני עשורים ישראל נושאת ונותנת עם הפלסטינים ורק ממשיכה לשלם על כך מחיר כבד בדמות מחבלים מתאבדים ורקטות.
ואם כבר ציטוטים מנתניהו, הנה אחד שאמר ראש הממשלה לפני 20 שנה בדיוק, עוד טרם כהונתו הראשונה: "אנחנו בירושלים, אנחנו בחברון ואנחנו בכל מקום בארץ ישראל בכוח הזכות ובזכות הכוח. שניהם חשובים. שניהם חיוניים ולא נוותר על שניהם. לא על הזכות ולא על הכוח להגן על הזכות". נאה מקיים.
