להמשיך בדרכו, ביחד.

בחג הסוכות נפרדנו כולנו ממנהיג, מאב רוחני, ממורה דרך. הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, "רב אברום" כפי שכולם כינו אותו.

רב אברום היה מאחרוני הענקים בדורות האחרונים, שלמד תורה מפי הראי"ה קוק זצ"ל, שהתפלפל בדברי תורה עם גדולי ישראל כגון הח

זון אי"ש, הרב צבי פסח פרנק, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, והרב איסר זלמן מלצר, שלימד שנים ארוכות בישיבת מרכז הרב תחת ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק, עד שהחליפו בהנהגת הישיבה.

הוא היה גאון הדור, אבל לא נעלמו מעיניו הפרטים הקטנים. חריפותו ובקיאותו היו לשם דבר אבל גם חוש ההומור והכבוד לכל אדם ואדם. רב ומנהיג אשר היה מסוגל  להכיל ולהוביל ציבור שלם בתקופות טובות וב

תקופות קשות.

הוא היה איש הלכה בכל רמ"ח איבריו ובהליכותיו, ומחשובי הדיינים בבית הדין הרבני הגדול, ומאוחר יותר רב ראשי לישראל – כדמות מנהיגה וסמכותית ולא

רק מייצגת.

לאחר פטירתו של הר' צבי יהודה התמנה לראש ישיבת מרכז הרב ומאז ועד לפטירתו, ביום טוב ראשון של סוכות, היה דמות מרכזית בהנהגה של הציונות הדתית, בהנהגת ההתיישבות ובקרב העולם הרבני – מכל המגזרים.

בכוחו הגדול הוא הצליח לכנס סביב שולחן אחד את כוחות ההנהגה של הציבור, הכוחות הרבניים וההתיישבותיים, לפרוץ ולהוביל קדימה דור שלם ככוח חלוץ ההולך לפני המחנה.

בשיא כוחו ומרצו התגלה כשהוא בן למעלה מתשעים ושלוש, לאורך כל הדרך במאבק להצלת ישובי גוש-קטיף וצפון השומרון. למול החשש הנורא והחרב המתנופפת הצליח רב אברום לאחד את כל הסיעות והזרמים, להושיב סביב שולחן אחד את מגוון רבני הציונות הדתית, ראשי ישיבות רבני ערים ויישובים ביחד עם אנשי המעשה אנשי גוש קטיף, ראשי יש"ע והפעילים מכל קצות קשת המאבק לכנס את כולם להקשיב לכל הדעות לדון ולהכריע.

במאבק לקראת הגירוש מינה רב אברום צוות רבני שיעבוד עם ההנהגה המעשית במועצת יש"ע ובוועד מתיישבי גוש קטיף. צוות שכלל את הרב חיים דרוקמן שליט"א, הרב דודי דודקביץ' רבה של יצהר  והרב ראובן נתנאל – רב קהילת עצמונה ונציג ועד ישובי גוש קטיף.

בכל שאלה עקרונית או הכרעה שעמדה על הפרק, בכל צומת דרכים, בכל התלבטות רעיונית כיצד לנהוג, הדבר הובא להכרעתו של רב אברום.

באותן שאלות, שלא פעם היו הרות גורל וקשות, שההכרעה שהתקבלה גררה אחריה ביקורת וכעס רב, היתה זו הכרעה של מנהיגות, של גדול הדור. ואת ההכרעה הזו קיבלו על עצמם כל הכוחות הפועלים למניעת גזירת הגירוש ופעלו על פיה.

אין לנו תמורתו ואין לנו חליפתו של גדול כרב אברום. של מנהיג שאבד מן הארץ, של דאבדין ולא משתכחין.

אבל צריך לדעת שהמנוחה והנחלה רחוקה מאיתנו. נכונו לנו עוד אתגרים קשים, עוד הכרעות לא פשוטות, עוד התמודדויות. מתוך הכאב והשבר מוטלת עלינו המשימה להתאחד,  כציבור וכהנהגה. לאחות את השברים, למצוא את הדרך לשבת שוב ביחד סביב השולחן. כפי שרצה רב אברום, כפי שהורה לנו וכפי שהנהיג אותנו. לחפש ולהאיר את הדרך המשותפת, את המאחד, את המקרב, את המחבר בין החלקים השונים ובין הדעות המגוונות. כוחנו באחדותנו. רק אם נלך בעקבות מו"ר הרב אברהם שפירא, ביחד, נצליח בע"ה לעמוד הכן למול המשימות והאתגרים האמוניים החינוכיים ההסברתיים ההתיישבותיים המדיניים והצבאיים, שנכונו לנו בבניין הארץ.