תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת

הגדל

הציונות הדתית נפרדה השבוע מאחד מעמודי התווך שליוו אותה בעשרות השנים האחרונות. במשך למעלה משבעים השנים בהם למד, לימד והנהיג את ישיבת כפר הרא"ה, היה הרב אברהם צוקרמן זצ"ל מורה דרך עבור רבים מבני המגזר. תחת ידיו צמח דור של אוהבי תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הרב צוקרמן אהב את יהודה ושומרון, ורבים מצאצאיו ותלמידיו בחרו בחבל ארץ זה להקים בו את ביתם, לא מעט מהם אף לקחו ולוקחים חלק בפיתוח ההתיישבות. בישעמדה השבת – על דמותו של הרב צוקרמן והחיבור העמוק שלו לארץ ישראל.

הרב אברהם צוקרמן נולד בח' במרחשוון תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בווילנא שבליטא. בילדותו התחנך בבית הספר היהודי המקומי שבו שולבו לימודי קודש וחול. לאחר שסיים את לימודיו בגיל אחת עשרה המשיך ללמוד בישיבות סמוכות בליטא. חותם עמוק הטביעו עליו שנות לימודיו בישיבת המוסר "בית יוסף – נובהרדוק" שבפינסק, שם למד תורה מפי ראשי הישיבה, הרב יעקב-ישראל קנייבסקי זצ"ל, המכונה ה'סטייפלר' והרב שמואל ויינטרוב הי"ד. בזכות לימודיו בישיבה קיבל הרב אברהם אישור עלייה לארץ ('סרטיפיקט') כסטודנט שבא ללמוד בישיבה בארץ ישראל. הוא מימש את האישור, ובל"ג בעומר תרצ"ו, בהיותו כבן עשרים, הגיע לארץ ישראל, לנמל חיפה. מיום עלותו ארצה לא עזב הרב את הארץ, ובכל שנה חגג את יום עלייתו ארצה, ממש כמו "יום הולדת".

כך סיפר לידידיה הכהן, תלמידו:

"עליתי לארץ-ישראל בתרצ"ו. ואז היה בארץ-ישראל ציבור יהודים לא גדול – בין שש מאות אלף לשבע מאות אלף יהודים. גם הערבים לא היו אז ציבור גדול - אולי פי שניים מאשר יהודים. וכבר אז ערבים ירו בכבישי הארץ על אוטובוסים של יהודים. ואף על פי כן עלינו, רצינו לבנות וקנינו אדמה, ולמרות שקנינו בכסף מלא, הייתה התנגדות ערבית לישוב היהודי, והערבים גם הרגו ערבים שמכרו לנו אדמות.

הערבים לא מסכימים ולא יסכימו שאנחנו נהיה כאן, ויש להם טענות שהם ישבו בארץ לפנינו, והארץ היא שלהם, אם כי אנחנו לא מסכימים לזה.

אנגליה קיבלה על-עצמה מנדט על שני חלקי ארץ-ישראל. מבלי לשאול את חבר הלאומים דאז ובלי לשאול אותנו - היא חילקה את ארץ-ישראל לשניים, ונתנה חלק אחד מיד לערבים. גם באותו חלק שהם נתנו לנו, והיו צריכים לבנות לנו "בית לאומי" - היא גרמה לכך שתהיה גם כן חלוקה. יכול להיות, שאילו הערבים היו מקבלים את החלוקה לא היו יכולות להיות לנו טענות, והיינו מסתפקים בארץ-ישראל שקיבלנו. אבל חסד עשה הקב"ה אתנו, שהערבים לא הסכימו - ועל-כן קיבלנו יותר ממה שרצו לתת לנו אחרי מלחמת העצמאות, ואחרי מלחמת ששת הימים קיבלנו את כל ארץ-ישראל המערבית, ואם היינו מיישבים חלק זה מיד - הערבים היו נוטשים את המקום. אבל שוב, לצערנו, עם ישראל לא השכיל לעלות בהמוניהם וליישב את הארץ. התורה אומרת "פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (דברים ז, כב). כוונתה לא רק לחיות ממש, הכוונה יכולה להיות גם לערבים - צריך לשמור על ארץ ישראל גם מפניהם.

ברגע שעם ישראל יעלה ויעלה - בסופו של דבר, אני מקווה שהקב"ה יַערה רוח ממרום. כשם שעד עכשיו הקב"ה עשה לנו נסים והתקיימנו בנסים, ואני אומר שוב - נס גדול עשה לנו הקב"ה שהערבים לא הסכימו לחלוקה! כך ימשיך ויעשה לנו ניסים....

בנוסף לכך, ככל שנתפשט לארכה ולרחבה של ארץ-ישראל - יהיה בשבילנו טוב יותר!"

נחתום בקטע האחרון בצוואתו של הרב זצ"ל:

"נהגתי ללמוד כל יום פרק משניות לזכר יקירי שאינם בחיים ובמיוחד בימי הזיכרון שלהם ותהא זאת למנוחת נפשי אם גם אתם, כל אחד ואחד כפי יכולתו, ילמד פרק משניות כל יום, בשנת האבלות וביום הזיכרון. תודה לכולכם על כל הטוב והיפה שהענקתם לנו, ובחסדי ה' תוסיפו לעשות זאת לקיים "מכבדו בחייו ומכבדו כשכבר איננו בין החיים. יעניק ה' לכם ולכל אשר לכם מידו הפתוחה הקדושה והרחבה לאורך ימים ושנות חיים וברכה. אוהבכם"

תהא נשמת הרב צרורה בצרור החיים.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד