סיפור הצלחה ישראלי

בחודשים האחרונים מצאו לעצמם ארגוני השמאל מטרה חדשה להתעסק בה - מסע הסתה מתוזמן נגד חבלי ארץ מהמיוחדים שיש לנו – בקעת הירדן. רבות נכתב ונאמר על החשיבות האסטרטגית של הבקעה לביטחונה ולהמשך קיומה של מדינת ישראל. הציבור רובו ככולו מזדהה עם התפיסה שבכל מצב אסור לנו להפקיר את הבקעה בידיים זרות. אך לא מספיק נאמר אודות חבל הארץ היפה הזה בהקשרים אחרים, מלבד הנכס הביטחוני שהוא מהווה למדינה. השבת בישעמדה - מבט על בקעת הירדן באור אחר: ממדבר לפריחה, הצלחות חקלאיות, וערכים חברתיים, קהילתיים וחלוציים שכל כך קשה למצוא היום, אך אינם מחזה נדיר בבקעה.

כולם כבר יודעים שגבולות ברי הגנה למדינת ישראל חייבים לכלול את בקעת הירדן. הרצאות וסרטונים הממחישים את הנחיצות בה כמחסום טופוגרפי טבעי נעשו לרוב וגם ראש הממשלה נתניהו מרבה להשתמש בטיעון זה.

עם שחרור ירושלים ושאר חלקי יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים, החלה הממשלה במלאכת יישוב הבקעה באופן מידי. כמעט כל תנועות ההתיישבות היו שותפות למהלך: תנועת המושבים, התק"ם, הפועל המזרחי, האיחוד החקלאי, משקי חירות בית"ר ועוד. בתחילה הוקמו לאורך כביש הבקעה המושבים מחולה, ארגמן ומשואה שהתמודדו עם תנאי אקלים קשים ולא מתאימים לחקלאות כפי שהכירו. חדורי אמונה ומלאי רוח חלוציות, הם לא התייאשו והתאימו את סוגי הגידולים לקרקע הצחיחה. בתחילת שנות ה-70 החליטו כי יש להתפרס בעומק השטח והוקמו היישובים בקעות, גיתית, חמרה, פצאל וייט"ב, על שדרת הגבעות המערבית. גם שם נתקלו המתיישבים שהיו רגילים בעבודת אדמה, בתנאים מאתגרים, אך דווקא בשל כך הם ניצלו את הסביבה הקשה לטובת פיתוחי חקלאות מהמתקדמים בעולם.

בקעת הירדן מובילה כיום בלא מעט תוצרים חקלאיים המיוצאים לכל רחבי העולם - תמר מג'הול הידוע בטיבו וגודלו - מקורו בבקעה והוא מוביל בביקוש בשווקי העולם. ענב המאכל - אס.בי.אס, אותו ענב ירוק וגדול נטול חרצנים שדחק את שאר הזנים מיוצא ברובו מגידולי הבקעה. שלושים וחמישה אחוזים מכלל ייצוא התבלינים הטריים בארץ מגיע מהבקעה בה שורר האקלים המתאים והחם מספיק עבורם במשך כל חודשי השנה. פלפלים צבעוניים על שלל סוגיהם, מלפפונים אורגנים ועוד ירקות גדלים בבקעה באמצעות שיטות גידול ייחודיות שפותחו במיוחד למקום. ואם לא די בכך, כל זה נעשה באמצעות מי קולחין המותפלים לצורך החקלאות. והכל תוך שמירה על איכות הסביבה והמים היקרים כל כך בישראל.

הבקעה לא התברכה באופן טבעי בכשירות חקלאית, על אף שכחלק מהשבר הסורי האפריקני וכהמשך ישיר של עמק החולה ועמק יזרעאל הרוויים במים והידועים בקרקע פורייה ונוחה לגידול, השפע המצוי היום בבקעה הוא פרי עמלם הרב של אנשי הבקעה החרוצים והמסורים, שהגיעו לחבל ארץ שומם מאדם ומצומח, שהראו לעצמם ולעולם שאפשר להפוך את הלא יאמן למציאות ושמתוך קשיים אפשר דווקא לצמוח למקומות יותר גבוהים.

הישגים אלו לא היו קורים לולא רוח ההתנדבות וההקרבה של תושבי הבקעה. הקהילות התומכות והחיים הנינוחים והשלווים, רחוק מהמרכז הסואן, הם אלו שנתנו להם את הכלים להגיע למה שהגיעו. גם הדור הצעיר לא פספס את הערכים שטבועים עמוק בהוריהם והם חוזרים לגור בבקעה כזוגות צעירים. הדור החדש ביישובים רבים מורכב בעיקרו מבנים ממשיכים. במושב פצאל עלה מספר המשפחות בעשור האחרון מחמישים למאה. גידול דומה במספר התושבים בעקבות דור הילדים שמקים משפחות ומחליט להמשיך בבקעה גם בארגמן, נעמה וביישובים רבים אחרים. ההורים החלוצים החדירו עמוק בדי.אנ.איי של הנוער את האידיאלים שלהם והדור הצעיר כיום גם הוא, למרבה השמחה והגאווה, מלח הארץ - בחורים שיכלו ללכת בקלות להייטק התל-אביבי ולהצליח שם כמו רבים מבני דורם, בחרו להמשיך את הדרך של אבא ואמא ולעבוד את הקרקע, לא מתוך זלזול בקידמה, אלא להיפך - מתוך אמונה שזוהי האחריות שלהם, ומתוך הרמוניה עם האח שיושב ב"סיליקון ואדי" במישור החוף ורוקם את הפיתוח הטכנולוגי הבא שיוסיף לבקעה קו חדש של גידולים שאף אחד לא חלם עליהם מעולם. הבקעה – לא רק קו הגנה חיוני, אלא סיפור הצלחה ישראלי.