ההתפכחות
בחודש אוגוסט 2005 הוציאה מדינת
את פירות הבאושים של הנסיגה מגוש קטיף חשה ועוד תחוש מדינת ישראל היטב. רק השבוע דיווח הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, כי בתשעת החודשים שחלפו מאז מבצע עמוד ענן ברצועת עזה, הגיע חמאס לראשונה ליכולת ייצור עצמית של רקטות המסוגלות להגיע לאזור גוש דן. זאת, לקראת העימות הבא עם צה"ל, שבוא יבוא, במוקדם או במאוחר.
אם כן, ההתנתקות אפשרה את הקמתה של מדינת טרור בפאתי הנגב, עם גבול פתוח לכיוון מצרים ועם מעט מאוד אפשרויות פעולה של ישראל בתוכה. טווח האיום הרקטי על מדינת ישראל התרחב ומכסה היום כמעט את כל דרום ומרכז הארץ מבאר שבע ראשון לציון אשדוד ותל אביב. המשפחות שנגררו בכוח ממחוז חייהן מתקשות עד היום להשתקם. הרוח הגבית שניתנה לטרור נשבה מהדרום והגיעה עד מפרשי חיזבאללה בצפון. האם היה המחיר שווה את תמורתו? היום, באיחור טראגי, נפל האסימון.
תהליך ההתפכחות כואב, אולם המחיר ששילמו עשרת אלפים מטובי האזרחים כואב עוד יותר. אנחנו, שמתקשים לשכוח את הפצע הפעור בתוכנו, אספנו כאן את מיטב ההתבטאויות של מצעד המתפכחים והמכים על חטא. האם הם מתחרטים? כנראה שכן. האם למדו את הלקח? ובכן, זו שאלה טובה.
להורדת החוברת בקובץ PDF