ששונה בין החוחים
מבט חפוז על עיתוני השבועות האחרונים, ממחיש עד כמה מסוכנת עלולה להיות הקמתה של מדינה פלסטינית מכל סוג שהוא. התהפוכות במצרים, מלחמת האזרחים בסוריה והמצב הרעוע בירדן ובסוריה הם כשדה חוחים שבמרכזו השושנה – ישראל – אי של יציבות במזרח התיכון שחיי הערבים בו הם הטובים ביותר ביחס ליתר מדינות ערב. יחסי הכוחות בין האוכלוסייה היהודית אל מול זו הערבית באזור הקטן והצפוף הזה, הם שאפשרו ומאפשרים למדינת ישראל להתקיים בביטחון וביציבות. כל מהלך פזיז ולא חכם לקראת הקמת מדינה ערבית נוספת בשטחי יהודה ושומרון, שתשאב לתוכה מיליוני ערבים נוספים המגדירים עצמם כ"פליטים", תשבור את המאזן ותפגע אנושות בעתידה של מדינת ישראל.
הערפל סביב הנעשה במצרים טרם התבהר, אך סביר להניח שההפיכה האחרונה לא תביא עמה רגיעה לרחובות קהיר, אלא להיפך. עשרות אלפי פעילים קיצוניים של תנועת "האחים המוסלמים" מאיימים מחד לנקום את נקמתם, וראשי השלטון החדש עוד לא מוכנים להצהיר דבר באשר לאופי המשטר שיונהג או באשר לעתיד הסכם השלום עם ישראל. מה שברור הוא ששום דבר אינו ברור.
מכיוונה של סוריה נשמעים מדי יום דיווחים על עשרות הרוגים במלחמת האזרחים המשתוללת, שגבתה עד כה את חייהם של כמאה אלף בני אדם. גם בלבנון, השסועה בפני עצמה מזה כמה עשורים, המצב הולך ומתערער, כאשר העם חלוק בדעתו באשר לסכסוך העקוב מדם של שכנתם ממזרח. מאות אלפים מפליטי הקרבות בסוריה נסו על נפשם לירדן, ויחד עם זליגתם פנימה של פעילי ג'יהאד וניצני תסיסה נגד שלטון המיעוט ההאשמי, נראה שלא יהיה מנוס מהגעת ה"אביב הערבי" גם לממלכת ירדן.
אל מול כל אלה ניצבת בגאון ישראל, דמוקרטיה צעירה, מבוססת ויציבה, כאי של נחת באזור מלא מתחים ותהפוכות. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה חיי הערבים מתנהלים בשוויון זכויות והזדמנויות ואף בהעדפה מתקנת. הדבר היחיד שעלול לסכן את יציבותה של ישראל הוא רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי ארץ ישראל.
כל מי שעוקב בשנים האחרונות אחר ההתרחשות ברשות הפלסטינית יודע להצביע על תסיסה שקטה שעשויה להתפרץ ברגע אחד של זעם לכדי תהפוכות שלטוניות פנימיות בקרב הפלסטינים, על רקע אידיאולוגי אנטי-ישראלי. בדיוק כמו במצרים, בתוניס, בסוריה ובלוב – מחלוקות אידיאולוגיות, פלגנות דתית וקיצוניות חסרת גבולות עלולות להעמיד את השקט ברחובותיה של ישראל בסכנה. העובדה כי לצה"ל וליתר זרועות הביטחון ישנה היום נוכחות חזקה בשטח, היא ששומרת על ביטחונה של ישראל, ותעמוד להגנתנו באותה שעה, שייתכן ותגיע. ניתן רק לדמיין מה עלול לקרות אילו אותה אוטונומיה פלסטינית הייתה מקימה מדינה עצמאית ונטולת נוכחות צה"לית בשטחי רצועת עזה, יהודה ושומרון. המצב ברמאללה, בשכם ובקלקיליה היה ככל הנראה דומה מאוד למה שמתחולל היום בקהיר ובדמשק. וכל זה במרחק קילומטרים ספורים מכפר סבא, נתב"ג וירושלים.
ומה יקרה כאשר הזעם יעלה על גדותיו באותה מדינה צרה, שאמורה לכאורה להכיל את מיליוני הפלסטינים המגדירים עצמם "פליטים"? התשובה ברורה - הלא הערבים אינם מעוניינים במדינה מפורזת לצידה של ישראל, כמו זו שהציע נתניהו, אלא במדינת פלסטין על כל שטחה של ארץ ישראל. חדשות לבקרים מפרסמת הטלוויזיה הפלסטינית קליפים, מערכונים ותוכניות טלוויזיה המזכירים כולם את טבריה, אשקלון, ירושלים, רמלה, לוד, יפו, עכו, חיפה ונצרת כערים פלסטיניות. רק בימים האחרונים דיווח אתר "מבט לתקשורת הפלסטינית" על כתבה בעיתונה הרשמי של הרשות, המכנה את ההתיישבות הישראלית בנגב "התנחלות שתגרום לפיצוץ ולעימותים עם הפלסטינים החיים בתוך ישראל". קץ הסכסוך, על פי הפלסטינים, אינו כולל בשום אופן מדינה יהודית במזרח התיכון.
למרבה ההפתעה, את העובדות הללו מבינים בכירים בממשל האמריקני ובתקשורת האמריקנית טוב יותר מאשר בחלק ממסדרונות הכנסת והממשלה בישראל. רק בשבוע שעבר פרסם אחד העיתונים החשובים בעולם, ה"ניו יורק טיימס", מאמר התוקף את מאמציו חסרי התכלית של מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, בחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בעוד כדור השלג הערבי מתגלגל במרחק לא רב משם.
"אל מול התהפוכות במזרח התיכון, מאמציו של קרי מעלים שאלה בנוגע לסדרי העדיפויות של ממשל אובמה בתקופה של תסיסה אזורית מחודשת", נכתב במאמר. "פקידי הממשל כבר לא טוענים שהקמת המדינה הפלסטינית היא המפתח לשיפור מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון. הסכסוך הוא עכשיו רק כאב ראש אחד מני רבים, ובכל זאת קרי בגיבויו של אובמה מאמין שעבודתו שווה את המאמץ". "ישראל", מציינים כותבי המאמר בשם בכירים בממשל, "היא המקום היחיד במזרח התיכון שהממשל האמריקני עוד מסוגל להשפיע על הנעשה בו". נכון יותר יהיה לומר, שממשלת ישראל היא היחידה באזור שעדיין מאפשרת לארה"ב להתערב בענייניה הפנימיים.