רצים אחורה
המרוץ המטורף של השבועות האחרונים לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים אין בו שמץ של היגיון. חמש שנים לאחר חשיפת הצעתו המופקרת של אהוד אולמרט לאבו מאזן, ודחייתה על ידי הפלסטינים, לא ברור מדוע יש עוד מי שמאמין שהצעה כלשהי שתעלה על השולחן תזכה להתקבל ולהביא לשלום המיוחל. הדבר היחיד שיביא עמו המשא ומתן הוא עוד נזק – שחרור מחבלים ערבים, תסכול עמוק בקרב הציבור הערבי ביו"ש וכמובן כישלון נוסף של מדיניות החוץ בממשלו של ברק אובמה. ראש מערך יחסי החוץ של מועצת יש"ע,
מאמצים רבים משקיע הממשל בארצות הברית לחידוש המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית. שר החוץ האמריקני ג'ון קרי נפגש בשבועות האחרונים עם בכירים ישראלים וערבים רבים, ולחץ על הצדדים להגיע לחידוש "שיחות השלום", כפי שהוא מכנה אותן.
האמת היא שהאינטרסים המדיניים והפוליטיים של ראש הממשלה כנראה יסייעו לקרי להשיג את מבוקשו. פגישה - כך ניתן להעריך - תתקיים, אך אז הכישלון יהיה מהדהד עוד יותר כאשר המשא ומתן שוב יקרוס, בעוד שבוע, שבועיים או חודשיים.
מהיכן הביטחון בקריסת השיחות? המציאות הוכיחה זאת בעבר. כלומר, אהוד אולמרט הוכיח זאת. אם הצעתו המופקרת של אולמרט כראש הממשלה נדחתה על ידי אבו מאזן, אין ספק כי כל הצעה אחרת שיביא ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, אין לה שום סיכוי להתקבל בצד הפלסטיני.
וכאשר זה יקרה, יהיה רע יותר לכולם – לישראל, לפלסטינים ולארצות הברית. ישראל תידרש למחוות חסרות-תוחלת כמו שחרור מחבלים, מנהיגי הרשות הפלסטינית יעצימו את תחושת האכזבה בקרב ערביי יהודה ושומרון וארצות הברית שוב תקצור הפסד בניסיונה להביא להסכמות בין הצדדים. כשג'ון קרי ייכשל, והוא ייכשל, הדברים יירשמו היטב במוסקבה, בטהרן, בפיונג יאנג ובקראקס. חולשתה של ארה"ב תזיק לה לא פחות מאשר לצדדי הסכסוך.
את הדברים הללו השמיע השבוע ראש מערך יחסי החוץ של מועצת יש"ע,
אז מה גורם לשינוי שמאפשר לעמדת ההתיישבות להישמע לראשונה בקול צרור וברור גם בחלונות הגבוהים? אחרי 20 שנה, שבהן דוהר העולם באוטוסטרדה שמובילה רק לפתרון אחד – מדינה פלסטינית – מתחילים רבים להבין שהגיע הזמן לשנות כיוון ולמצוא פתרונות חדשים. אפשר לומר שבמצב הנוכחי אנחנו כבר לא באוטוסטרדה אלא בצומת, וג'ון קרי הוא בין המעטים שמתעקשים להמשיך בצומת ישר, במקום לחפש את הדרכים החדשות והיצירתיות. מועצת יש"ע, כנציגתם של 360 אלף מתיישבים ביהודה ושומרון, הופכת במצב הזה לשחקן מרכזי שיש לו הרבה מה לומר בנושא, והעולם בהחלט מבקש לשמוע.
אז מהו הפתרון? קודם כל לקחת נשימה ולפעול לאט ובזהירות. מדיניות האוטוסטרדה או בשמה השני "תהליך אוסלו", אמנם עבר זמנה אך קורבנה עדיין לא בטל – על כל שנה שעברה מאז אוסלו, נצטרך כנראה שנה כדי לגמול את הפלסטינים מהאשליות שאוסלו יצר. ועד אז – יש להמשיך ולחפש פתרונות ייחודיים שישמרו על ביטחונה וצביונה של מדינת ישראל, אך לא ימנעו מתושבי יהודה ושומרון, ערבים כיהודים, לחיות בשלווה ובשלום אמיתיים זה לצד זה.