אין גבול
הביטוי ההיסטורי "גבולות אושוויץ" של אבא אבן זכה השבוע לקבל משמעות חדשה וחריפה, בעקבות הודעת גרמניה (כן, גרמניה) על כוונתה לתמוך בחרם על מוצרים שמקורם בהתנחלויות. האם המחרימים המתחסדים מבינים את ההשלכות של חרם מסוג זה, המדיף ריח חריף של שנאת יהודים, דווקא על האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון? יש להניח שלא, הם הרי לא טורחים לבדוק את העובדות. בישעמדה השבוע – על החוצפה הגרמנית, תוצאותיו האבסורדיות של החרם, וגם – איך כל זה קשור לטרור האבנים הגואה בכבישי יהודה ושומרון?
שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים התראיין שר החוץ המיתולוגי, אבא אבן, לשבועון הגרמני 'דר שפיגל' ואמר כי החזרה לגבולות 67' תביא לסכנה והעדר ביטחון. "אינני מגזים באומרי שיש בה בשבילנו משהו המזכיר את אושוויץ". בכך הוליד אבן את המונח המפורסם "גבולות אושוויץ" המבטא באופן שאינו משתמע לשני פנים את נחיצותם של גבולות ישראל הנוכחיים בכדי להבטיח את המשך קיומנו כעם יהודי בארץ ישראל.
השבוע זכה הביטוי ההיסטורי לקבל משמעות חדשה, כאשר גרמניה הודיעה כי בכוונתה לתמוך במהלך הנרקם באיחוד האירופי לסימון מוצרים שמקורם בהתנחלויות. לא נעים לומר, אך דווקא גרמניה צריכה לדעת טוב יותר מכולן, לאן יכולה להוביל מדיניות של סימון על רקע גזעני. האם תדרוש הקנצלרית מרקל כי התיוג יעשה באמצעות אותו טלאי צהוב, או שמא תסתפק בסימון מודרני ונעים יותר לעינו של האירופאי הממוצע?
מדינות אירופה אומרות לעצמן ולעולם שהחרם אותו הן מתכננות נובע ממניעים מדיניים טהורים ומרצון לקדם את השלום ואת זכויות האדם באזור. אולם העובדה כי הסימון המפלה נועד לפגוע בבעלי עסקים ממוצא יהודי בלבד, ולא בערביי יהודה ושומרון, מסירה את מסווה הצדק והשוויון וחושפת את האמת המכוערת. מדובר באפליה על רקע גזעני.
אך גם בהשגת המטרה כושלים יוזמי החרם. הלא בכוונתם להילחם בתעשייה ובעסקים ביהודה ושומרון כדי להביא לקריסת הכלכלה ולזירוז הנסיגה הישראלית לגבולות ישראל הקטנה. אלא שהנשק המתוחכם המכוון אלינו לכאורה באופן ממוקד, יפגע למעשה כבר מהרגע הראשון דווקא באוכלוסייה הפלסטינית, אשר חלק לא מבוטל מתוכה נשען על התעשייה היהודית ביהודה ושומרון.
בדו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2007, אותו כבר ציטטנו כאן בעבר, נקבע כי כבר אז התפרנסו 33,000 מערביי האזור מעבודה ביישובים ואזורי תעשייה יהודיים באופן ישיר. מלבד זאת, סביב מקומות עבודה אלו פורחת תעשייה שלמה של הסעות, הובלות, אספקה, ציוד ושירותים המהווה מעגל שני של אוכלוסייה רחבה מאוד המתפרנסת משירותים אלו, אשר לא היו נחוצים לולא התעשייה הענפה באזור.
כיום, שש שנים אחרי פרסום הנתונים ניתן להניח בוודאות כי מספר המתפרנסים הפלסטינים מהתעשייה הישראלית ביו"ש גדל באחוזים ניכרים. ובכלל, מגמת שיתוף הפעולה הכלכלי בין יהודים לערבים תופסת תאוצה בכל מיני מישורים. היום ניתן למצוא בחנויות הישראליות לא מעט מוצרים המיובאים מאזורים בשליטת הרשות הפלסטינית, ומוצרים ישראלים נמכרים גם הם בחנויות הפלסטיניות.
ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, סלאם פיאד, שצולם כשהוא שורף מוצרים ישראלים, אמנם ניסה לחולל שינוי - אך במבחן התוצאה השפעתו הייתה זניחה.
שני העמים מנסים לייצר ביניהם שקט ושלווה, שגרה נורמלית של חיי שכנות, אך פעילותם של אנשי שמאל קיצוני בשיתוף פעולה עם מדינות באירופה, נועדה רק לחבל בהישגים הנרקמים.
אותן הדמויות, אשר מפרסמות מעת לעת מאמרים המגדירים את טרור האבנים כזכות לגיטימית ומלבים את השנאה והאלימות בכבישי יהודה ושומרון, הן הן הפועלות ביתר זמנן במלוא המרץ לעידוד מדינות, חברות, אנשי תרבות ועוד - להחרים את ישראל, ולהתסיס את האוכלוסייה הערבית והיהודית זו נגד זו. לא שלום הם מבקשים, כי אם מלחמה.
על ממשלת ישראל לזהות מגמה זו, לחשוף אותה בפני העולם ולהגן על גבולותיה מפני טרור האבנים, אך לא פחות מכך – מפני הטרור הכלכלי.