מעשים במקום דיבורים
חג החנוכה הוא לא חג של פטפוטים.
אחרי דיכוי מתמשך ופגיעה קשה ברוח היהודית, קמים המכבים הגיבורים ובכוח הזרוע מחזירים לאומה הישראלית את כבודה, ואת מלכות ישראל למקומה למשך יותר מ-200 שנה, בסיעתא דשמיא.
בספרי ההיסטוריה של אותם הימים לא מתוארים נאומים חוצבי להבות וקריאות נרגשות מצד החשמונאים אל עם ישראל. למעשה, הטקסט היחיד שזכה להיצרב בתודעת החנוכה יש בו 3 מילים בלבד: "מי לה' אלי". וכל השאר, מעשים מעשים ושוב – מעשים.
כאז כן עתה, המבחן הוא מבחן המציאות, הנחישות והמעשים, ולא מבחן של מילים.
בשבוע האחרון התנפלו אומות העולם, התקשורת הבינלאומית וגם חלק מהתקשורת הישראלית על ממשלת ישראל. "אצבע בעין", כונתה החלטת ישראל לאשר את בנייתן של 3,000 יחידות דיור בירושלים, בערים
אך מי שיבחן את המציאות, יגלה תמונה אחרת לגמרי. מנתונים שנאספו ע"י מחלקת המחקר של מועצת יש"ע, המתבססים על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי ממשלת נתניהו השנייה היא הממשלה שבנתה הכי מעט באזור שמעבר למה שמכונה "הקו הירוק", גם לעומת ממשלות בהנהגת השמאל. ממשלתו הראשונה של נתניהו בנתה כעשרת אלפים יח"ד. ממשלת ברק – למעלה מ-6,000. שרון בנה בתקופתו כראש הממשלה כ-7,500 דירות, ואפילו אהוד אולמרט בנה כ-5,000 יח"ד. אך לעומת כל אלה, למרבה הצער, ממשלת נתניהו הנוכחית הקפיאה למשך חודשים ארוכים אישורי בניה קיימים וסירבה להעניק אישורים חדשים, וכך היא מוצאת כעת את מקומה בתחתית טבלת הבנייה ביהודה ושומרון.
ההצהרות על בניית 3,000 יחידות דיור בשטח ששחררה מדינת ישראל לפני 45 שנה הן משמחות מאוד. אך הן רק הצהרות. ראוי לזכור גם שמרבית הדירות אמורות להיבנות בירושלים - האם בניה בבירת ישראל היא כעת כלי ניגוח מדיני נגד ערביי יהודה ושומרון?
הבנייה ביו"ש, ובוודאי שבירושלים, היא לא כלי, אלא תוצאה. כאשר הפלסטינים מפרים את הסכמי אוסלו באופן מוחלט, ומדינות אירופה מגבות זאת תוך הפקרת הערבויות שמסרו עם חתימת ההסכמים – המשך הבנייה איננו "אצבע בעין" אלא "כלל אצבע".
מדינה פלסטינית ממערב לירדן, כך ברור היום לרוב רובם של אזרחי ישראל, לא תקום. לכן על ישראל לבנות כמה שיותר ביהודה ושומרון, לקלוט כמה שיותר תושבים ביהודה ושומרון, ולהגיע אל המשא ומתן העתידי, אם ייפתח כזה בעתיד הקרוב או הרחוק, חזקה הרבה יותר.
