בכאב ובתקווה

33 משפחות נעקרו השבוע מבתיהן בשכונת האולפנה בבית אל. העקירה - תוצאת שרשרת טעויות שעשתה המדינה ושעליהן היא מתחרטת. כעת נדרשת הממשלה להרחיב את הבנייה ולוודא שטעויות אלה לא יחזרו על עצמן; שהרס בתי יהודים וגירושם לא יהיה עוד פתרון במחסן הפתרונות הממשלתי. בישעמדה השבוע – על כאב התושבים, על התחייבויות הממשלה, על ייאוש השמאל הקיצוני וכן, גם על גישתה ההיסטורית של תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון – בדרך אל ניצחון המערכה.

שבוע קשה וכואב עבר על 33 המשפחות שגורשו מבתיהן בשכונת האולפנה בבית אל, בהוראת בג"ץ. 91 ילדים עזבו את ביתם מבלי שלהוריהם היה לכך הסבר מניח את הדעת. הררי ארגזים השתלבו להם עם מסרים נחרצים נגד הגירוש שנחקקו בקירות הבתים, וקשה היה לעצור את הזיכרונות המרים והנוראים מימי הגירוש בגוש קטיף ובצפון השומרון, שהציפו את המוח וכיווצו את הלב.

וכמו בהתנתקות, גם כאן הכאב מתעצם עוד יותר נוכח העובדה שזה ממש לא היה חייב להיות כך. בממשלה ואפילו בפרקליטות כבר מבינים היום, –לצערנו הרב רק בדיעבד, שהפינוי הזה הוא פשוט מיותר. יסודו בהבנה שגויה של המציאות המשפטית והמדינית ביהודה ושומרון. הצהרת הממשלה מלפני שנה וחצי על הנכונות להרוס כל בית שייבנה על קרקע שאינה ברשות המדינה, לא הביאה בחשבון את השלכותיה הטראגיות על מקרים מיוחדים שבהם הרס איננו יכול להוות פתרון אפשרי.

עלינו לכאוב את הווה, להביט אל העתיד ולוודא, ראשית לכל, שהטעות הזו לא תחזור על עצמה אפילו לא עוד פעם אחת. הקמת ועדת השרים לענייני התיישבות, בראשות ראש הממשלה, נועדה למנוע מתקלות מהסוג הזה לחזור על עצמן. על הממשלה, על ועדת השרים, ועל כל גורם מוסמך מטעם מדינת ישראל לדאוג לכך שכל החלטה הקשורה בחוקיות הבנייה ביהודה ושומרון, ובפרט כזו הנוגעת למענה לעתירות המוגשות לבג"ץ על ידי ארגוני שמאל קיצוני, תיעשה מתוך מדיניות הרואה במפעל ההתיישבות נכס לאומי שיש להגן עליו ולחזק אותו ככל הניתן. "הרס בתי יהודים" הוא פתרון שיש להוציא באופן גורף אל מחוץ לסל הפתרונות של הרשות המבצעת בסוגיית ההתיישבות בארץ ישראל.

מהלך הפינוי של חמשת בנייני שכונת האולפנה אסור שיתפרש בשום אופן כהפסד של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. מפעל זה הוקם במסירות נפש ובתמיכתן המלאה של כל ממשלות ישראל לדורותיהן, ועל כן מדינת ישראל מחויבת להמשיך ולחזק אותו בשעה שגורמים מבית ומחוץ מנסים לחבל בו.

במסגרת המשא ומתן עם הממשלה שקיימו תושבי השכונה וההנהגה הרבנית והמקומית בבית אל בתמיכת הנהגת ההתיישבות ביש"ע, הועלתה הדרישה החד משמעית לחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון בכלל ואת היישוב בית אל בפרט – וכך אכן הבטיח ראש הממשלה, כי על כל בית שיפונה – ייבנו בבית אל עשרה בתים חדשים. חובה עלינו לוודא כי ממשלת ישראל תעמוד בדיבורה זה, ותיישם אותו מוקדם ככל האפשר.

רק לפני מספר ימים כתבה מוריה שלומות, מי שכיהנה בעבר כמזכ"לית שלום עכשיו, כי "כשהפתרון שמציע ראש הממשלה לפינוי חמישה בתים הוא הרחבת הבנייה בלב השטח המיועד למדינה פלשתינית, המאבק המשפטי הפסיד בגדול". קולות הייאוש הללו שנשמעים באחרונה מפי אנשי השמאל הקיצוני, הם אחת ההוכחות החשובות ביותר להצלחתו של מפעל ההתיישבות ב-45 שנות קיומו.

נמחה דמעה על גירושן של 33 המשפחות, נכעס על העוול הנורא ונדרוש כי לא יחזור על עצמו, ולאחר כל אלה נזכור היטב את האמת הצרופה: כוחנו הולך וגובר, מספרנו הולך וגדל ואחיזתנו בארץ הולכת ומתעצמת.

מי שמבין את העובדה הזו יכול להבין מדוע אמר השבוע יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, כי "הגיע הזמן לשים קץ להשמצות נגד מי שדוגל בקו הפרגמטי, שמאמין שההתיישבות ביו"ש חזקה דיה כדי ללכת לפעמים צעד אחורה ואז כמה צעדים קדימה. עלינו להתעורר ולהבין שהדרך של "ארץ ישראל נקנית בעימותים על הגבעה" עלולה להוביל אותנו לאבדון".