מכת מדינה

כביש 90 הוא הארוך ביותר בישראל – מאילת ועד מטולה. כרבע ממנו עובר בשטחי הבקעה ושם בדיוק ביקשו האנרכיסטים מארגון ISM לחסום את התנועה ולהפר את הסדר, עד שנתקלו בכוחותיו של סמח"ט הבקעה, סא"ל שלום אייזנר. גם הם יודעים שאם היו מנסים לחסום את הכביש בחלקיו הלא "מתנחליים", היו נשלחות למקום ניידות עם כמה שוטרים ואלות והסיפור היה נגמר מיד בכאב ובשקט. אך בחסימת כביש בשטחי יו"ש לא מטפלים שוטרים אלא חיילי צה"ל, שתפקידם להגן על המדינה מפני האויב, ולא לשחק משחקים עם מפגינים. בישעמדה השבוע – קטעים ממאמרו של העיתונאי אריאל כהנא מ"מקור ראשון", הקורא, לקראת יובל לשלטון צה"ל ביו"ש, להחיל את הריבונות הישראלית באזור, כפתרון שורשי לבעיה.

שלום אייזנר לא צריך היה להיות בבקעה בשבת ולא רק הוא. חיילי צה"ל מועסקים כבר יותר מדי שנים בעבודות שיטור אזרחיות שאינם אמורים ולא הוכשרו לבצע. חיילינו התגייסו על מנת להדוף את הקמים עלינו - לא כדי להבריח רוכבי אופניים תמהוניים מסקנדינביה.

בעוד חמש שנים וחודש, צה"ל ישלים 50 (!) שנות שליטה צבאית ביהודה ושומרון. לא משנה אם מסתכלים על הנתון הזה מימין או משמאל, מלמעלה או מלמטה - חמישים שנה הן פרק זמן מוגזם, הזוי. איש לא העלה בדעתו שכך יתגלגלו הדברים.

במקום להמשיך במצעד האיוולת של מקסמי שווא מדיניים, הגיעה השעה לטפל במציאות כפי שהיא. במקום להתרפק על שלום שלא יבוא, מוטל על המבוגר האחראי, קרי מדינת ישראל, לעשות מה שביכולתו לשיפור המציאות. ויש מה לעשות. לאזרֵחַ.

ישראל חייבת להפסיק את שליטת צה"ל באוכלוסייה המתגוררת ביהודה ושומרון, ולהעבירה לשליטה מלאה של הרשויות האזרחיות. בניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר במיליוני ערבים שיסתפחו לישראל, אלא בחמישים, מקסימום מאה אלף, שיקבלו תעודה כחולה. יתר האוכלוסייה הערבית נתון מאז הסכמי אוסלו לשליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית, באזורי A ו-B. החיכוכים מתרחשים כולם בתא השטח המכונה אזור C. שם ורק שם מנהל הצבא את חיי האזרחים, הערבים והיהודים. שם גם התרחשה התקרית האחרונה.

את המציאות הזו, ולא משנה מהי נקודת המבט, חייבים להפסיק. כל צבא, ובוודאי צה"ל, לא יכול ולא צריך לשלוט באזרחים במשך חמישים שנה. די, פשוט די.

אם יש קברניטים מפוכחים בישראל, עליהם להשיק לאלתר תכנית חומש לאזרוח הדרגתי של אזור C. הצעד אינו קל, אך הוא הכרחי. אזרוח כרוך בתוספת 50 אלף איש למדינת ישראל, פריסה מחודשת של הרשויות השונות ובראשן המשטרה, ואולי גם מבחני הגירה כמקובל במדינות המערב. בעיות הביטחון באזור זה, ככל שהן קיימות, יטופלו באותם כלים בהם מתמודדת ישראל כיום עם תאי טרור בשטחה הריבוני. גם דמוגרפית, ניתן לעמוד בתוספת של 50 אלף ערבים למרשם האוכלוסין.

האזרוח יחסוך את העוולות הבלתי נמנעות של ניהול חיי אזרחים בידי חיילים. אם אנו אוהבים את צה"ל, כדאי שעד שנת היובל לשחרור יו"ש נגאל אותו מהמשימה הזו.

מתוך מאמרו של אריאל כהנא במקור ראשון, יום ג' האחרון