אפשר וצריך לתקן

שלוש שנים מלאו השבוע לכינונה של הכנסת ה-18. עם ישראל בחר אז רוב של נציגים שהבטיחו להצמיח את ההתיישבות ביהודה ושומרון ולהביא לפריחתה, להילחם באויבי הציונות מבית ומחוץ ולקדם את מדינת היהודים לימים טובים ויפים יותר. מה רבה הייתה האכזבה כאשר לצד מימוש חלקי ביותר של הבטחות אלה, הסכימה הכנסת בראשות "הקואליציה הימנית ביותר אי פעם" להכרה ברעיון שתי המדינות, להקפאה מתמשכת ולשחרור מחבלים. בישעמדה השבוע – על שלוש השנים שקלקלו ועל השנה שעוד יכולה להפוך לתיקון הגדול של הכנסת ה-18.

שלוש שנים מלאו השבוע לכינונה של הכנסת ה-18. שלוש שנים לתוצאות הבחירות שסימלו בעיני כולם את האמירה הציבורית: ערכים ולא נסיגות, ביטחון ולא כניעות. היוזמות המדיניות ותהליכי השלום שהמיטו על עם ישראל רק רע במשך עשרות שנים, נענו ב"די" קולני וברור כאשר מפלגות השמאל הישראלי המסורתי כמעט ונמחקו. העם, הסבירו כל הפרשנים, זז ימינה. גם כאן, במדורנו הצנוע, נכתב כי "במקום ממשל עוין להתיישבות, העם בחר בממשל שיסייע לצמיחת ההתיישבות, שיפתח את האזור ויביא לפריחתו, לשגשוגו ויהפוך אותו לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".

אך מהר מאוד נטתה הרכבת לכיוון אחר לגמרי. התקוות התבדו. שלושה חודשים לאחר השבעת ממשלתו השנייה של בנימין נתניהו, עלה האחרון על בימת הנואמים באוניברסיטת בר אילן והודיע על הסכמתו להקמתה של מדינה פלסטינית על שטחי יהודה ושומרון. שלושה חודשים אחר כך החליטה הממשלה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות (ובפועל גם בירושלים) לעשרה חודשים. משכשלה ההקפאה בשל סירובם העיקש של נציגי הפלסטינים, לא השכילו נבחרינו להפנות גב בחזרה – תחת זאת כמעט ונענתה ישראל לדרישת הפלסטינים להקפאה נוספת כתנאי מקדים לקיום משא ומתן בתיווך ארה"ב. רק מסע הסברה ציבורי ופוליטי עיקש ורועש שניהלה מועצת יש"ע באותם ימים, מנע לבסוף את חידוש ההקפאה.

לאורך כל התקופה, במשך למעלה משלוש שנים, מסרב שר הביטחון ברק לחתום על רוב רובן של מכרזי הבנייה שאמורים לצאת לדרך ביישובי יהודה ושומרון, ואם לא די בכך – במהלך התקופה נהרסו גם בתי יהודים בהוראת הפרקליטות. זאת בעוד תופעת הבנייה הבלתי חוקית הערבית צומחת לממדי ענק, והעיר הערבית רוואבי מוקמת בבטחה במרכז בנימין.

הצעדים החד-צדדיים בהם נקטו הפלסטינים בשנתה השלישית של הכנסת נענו על ידי בכירים בתוך הקואליציה בהפחדות מפני צונאמי שמעולם לא הגיע, ורבים מהחוקים הלאומיים שיזמו חברים בקואליציה שזכתה לכינוי "הימנית ביותר אי פעם", טורפדו על ידי חברים אחרים באותה הקואליציה ממש.

הכנסת ה-18 לא עשתה די כדי למנוע את הוצאתה לפועל של עסקת החילופים הקשה והקטלנית מכולן – למעלה מאלף אסירים, מחציתם רוצחים ממש, תמורת חייל חטוף אחד.

בל נטעה, ממשלת ישראל ה-32 והכנסת ה-18 עשו גם טוב לעם ישראל. הן קיבלו כמה החלטות חשובות ביותר, אך אסור להתעלם מרוב רובן של ההחלטות שהתקבלו בשלוש השנים האחרונות על ידי מי שרצינו להאמין שיוציאו סוף סוף אל הפועל את דבר הבוחר, לאחר המכה הלא-דמוקרטית שקיבל בקיץ תשס"ה.

השנה הקרובה היא, מה שאוהבים לכנות "שנת בחירות". בין אם תמלא הכנסת את ימיה ובין אם לאו, זוהי ההזדמנות לתקן. כעת, כשברור גם לשמאל הישראלי שאין בצד השני פרטנר לשלום וגם לא יהיה בשנים הקרובות, כל עוד חמאס זוכה לאהדה כה רבה ברחוב הפלסטיני, זה הזמן לעשות את מה שטוב לעם ישראל. כך למשל עלינו לקדם את החלת הריבונות הישראלית על שטחי C ולהשתמש באזור המסופח כפתרון זמין ומידי לבעיית הדיור הקשה בישראל. יש לשנות בהדרגה את הרכב בית המשפט העליון כך שישקף נכונה את מרכיביו השונים של העם וכן לאזן את התקשורת באופן שייתן ביטוי הולם גם לעיתונאים ומרואיינים המזוהים עם הרוב באוכלוסייה. משימה נוספת שיש לקדם זו ההגנה על חיילי צה"ל מפני פגען הרע של עמותות שמאל קיצוני הממומנות ע"י האיחוד האירופי ומדינות זרות. אלו רק מקצת המשימות הממתינות לכנסת ה-18 בשנתה האחרונה. ראינו וגם חשנו היטב שאפשר לקלקל, ואנו מסרבים להאמין שאי אפשר לתקן.