כן ירבה וכן יפרוץ
"הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפים" מפרסם השבוע נתונים מעניינים שמהם עולה כי המגמה הדמוגרפית כמעט הפוכה ממה שנוהג לטעון השמאל והממסד האקדמי החוקר את הנושא.
השורה התחתונה - מצבנו טוב בהרבה ממה שרבים סבורים בעקבות שנים של נסיון להנחיל את מנטרת "האיום הדמוגרפי".
חבר הצוות, החוקר יורם אטינגר החבר במליאת יש"ע המתחדשת הציג השבוע מגמת ירידה בפריון הערבי והתייצבות המומנטום הדמוגראפי היהודי, זאת, בניגוד לתחזיות הממסד הדמוגראפי בישראל. אחוז הלידות היהודיות מסה"כ הלידות בתוך ישראל הקטנה ("הקו הירוק") היה 69% בשנת 1995 (80,400 ילדים יהודים שבאו לעולם), עלה ל-74% ב-2006 (109,000 לידות) וממשיך לעלות ל-75.5% בארבעת החדשים הראשונים ב-2007. מספר הלידות הערביות ב-2007 נמוך מדי חודש בהשוואה לחודש המקביל בשנת 2006. מפער פריון של 6 ילדים לאישה לטובת המגזר הערבי ב-1969, מצטמצם הפער ב -2006 ל-0.8 ילד, וממשיך להצטמצם ב-2007. בעוד שההתאמה בין מספר הילדים לבין רמת ההשכלה וההכנסה גבוהה במגזר הערבי, היא נמוכה מאד – ולעתים אף לא קיימת – במגזר היהודי. במקביל לכל אלו נמשכת מגמת ההגירה השלילית (יציאה לחו"ל דרך המעברים הבינלאומיים) מיו"ש ומעזה, שהוצנעה ע"י הממסד הדמוגראפי בישראל. היקף ההגירה השלילית-נטו היה כ-15,000 לשנה ב-2006 (לפי תיעוד יומי של משטרת הגבולות) בנוסף ל-10,500 שעזבו דרך מעבר רפיח (לפי תיעוד יומי של הפקחים האירופאים). הממוצע השנתי של ההגירה השלילית-נטו, מאז 1950, הוא למעלה מ-10,000 עוזבים לשנה - מרביתם מיו"ש. עד שנת 2000 היו רוב העוזבים נוצרים ומאז 2000 רוב העוזבים הם מוסלמים. המגמה התגברה לאחר ניצחון החמאס בבחירות 2006 ועוד יותר עם פרוץ הקרבות בין חמאס לפתח. היקף ההגירה מוריד את שיעור גידול האוכלוסין ביו"ש (סך הלידות פחות שיעור פטירה ושיעור ההגירה השלילית) מתחת לשיעור הגידול היהודי בישראל הקטנה.
אצלנו לעומת זאת המגמה הפוכה! יהודים מגיעים ועולים לארץ מארה"ב ומקנדה: 3,200 עולים מארה"ב ומקנדה ב-2006, מרביתם צעירים. גידול של 5-10% צפוי ב-2007, לאחר גידול שנתי שיטתי מ-2002. פוטנציאל העלייה השנתי מצפון אמריקה הוא 10,000 כפועל יוצא של הרחבה דרמטית של תשתית החינוך היהודי-הציוני בקהילה האורתודוכסית-מודרנית בארה"ב ובקנדה.
המגמה של ירידה בילודה הערבית היא חלק ממגמת ירידה כוללת בשיעור הפריון בחברה המוסלמית. על מגמת הירידה ביו"ש אפשר ללמוד מהירידה בירדן מ-8 ילדים לאישה לפני 25 שנים לפחות מ-3 ילדים ב-2006. במצרים ובאיראן שיעור הפריון עמד לפני חצי יובל שנים על 10 ילדים לאישה. כיום שיעור הפריון המצרי הוא פחות מ-2.5 ובאיראן הוא הצטמק ל-1.98
בצוות הישראלי-אמריקאי למחקרים דמוגרפיים אמרו השבוע שמספר ערביי יו"ש עומד על 1.5 מיליון ולא 2.5 מיליון ("ניפוח" של 70%). הנתון חושב לפי תיעוד לידות, פטירות והגירה ולאור לקויים מבניים מהותיים של נתוני מפקד האוכלוסין הפלסטיני מ-1997, שהתקבלו ללא בדיקה ע"י הממסד הדמוגראפי בישראל (לדוגמא, הנחות לידה והגירה המופרכות מדי שנה ע"י נתונים מתועדים, ספירת תושבים הנעדרים למעלה משנה, וכו').
ולנוכח המספרים ההולכים וקטנים בצד הערבי פרסם לאחרונה משרד הפנים נתונים עדכניים על ההתיישבות ביהודה ושומרון מהם עולה כי אוכלוסיית המתיישבים גדלה בכ - 5.5 אחוזים השנה ובסך הכל בכ – 14000 איש. על פי הנתונים מונה היום האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון כ 275,000 תושבים, יש לציין שנתוני משרד הפנים מפגרים אחר המספר האמיתי המתקרב ל- 300,000 איש ביהודה ושומרון. הגידול קיים כמעט בכל היישובים והרשויות חילונים דתיים וחרדים, מבודדים ובגושי התיישבות.
זהו צו השעה. תקופת קיץ, החופש הגדול. זה הזמן להצטרף למפעל ההתיישבות, לצאת ולבדוק את מגוון האופציות המוצעות במרחבי ארצנו, במגוון של צורות התיישבות. עיר, קיבוץ, מושב, ישוב, מאחז. לא משנה איך, העיקר להגיע, לבוא להתגורר, לחזק ולעבות את התיישבות. לנטוע שורשים – במלוא מובן המילה. כל ישראלי שעובר ליהודה ושומרון, כל משפחה שמגיעה ליש"ע יוצרים חוסן לאומי למתיישבים בפרט ולמדינת ישראל בכלל ובנוסף לכך הופכים את רעיון מסירת חלקי המולדת לאויבינו לבלתי מעשי. כל עולה חדש שמגיע לנתב"ג ונוסע לביתו בעפרה, בגוש עציון, באריאל, בבית יתיר או בהר-ברכה אומר אמירה חד משמעית לכלל אומות העולם ולציבור הערבי (שע"פ המחקר שלמעלה ההולך ופוחת): אנחנו כאן. ובזכות. אנחנו כאן בארץ מולדתנו. אנחנו שבים הביתה ואנחנו כאן כדי להישאר. לנצח. למרות הצרות ולמרות המשברים ולמרות כל האיומים. כאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ.
