מלחמת השחרור

שנתו ה-26 של יהונתן פולארד בכלא האמריקני, הייתה הטובה והרעה מכולן. טובה משום שגורמים בכירים ביותר שכיהנו ומכהנים בממשל האמריקני התבטאו בצורה נחרצת בעד שחרורו המיידי, ראש הממשלה נתניהו פנה בפומבי לנשיא אובמה בדרישה לחנינה ושחרורו של גלעד שליט (בדרך שנויה במחלוקת, ראוי להדגיש) פתח, לפחות בתודעה, פתח של תקווה לחזרתו הביתה של החטוף שהכי "קל" להחזיר. אך היא גם הרעה מכולן, משום שבאכזריות חסרת כל הגיון נאסר עליו להשתתף בהלוויית אביו מוריס ז"ל ומשום שמצבו הרפואי של יהונתן בן מלכה הדרדר לשפל נוראי. ישעמדה השבוע – על מלחמת השחרור שדורשת התגייסות של כולנו.

ארבע פעמים אושפז יהונתן פולארד בשנה האחרונה בבית חולים, לאחר שמצבו הרפואי הידרדר עוד ועוד. ניתוחים, טיפולים ואין איש אשר יודע לומר האם האיש שלנו שם מקבל את ההתייחסות לה הוא ראוי. לאחר כל כך הרבה שנים בכלא, מצבו הרפואי שגם כך אינו תקין, החמיר באופן המחייב טיפול מסודר, ארוך, מקיף ומקצועי - כדי להציל את חייו. אך אם לא די בפגיעה הפיזית שפוגעת ארה"ב בפולארד, השנה נרשמה פגיעה בלתי נסבלת גם בזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלו. הממשל סירב באכזריות בלתי נתפסת לאפשר ליהונתן להשתתף בהלוויית אביו, כאילו מדובר באדם המסוכן לביטחונה של המדינה.

לצד בשורות רעות אלה, הביאה עמה השנה האחרונה גם שינויים חיוביים, או כפי שמגדיר זאת האדם הפעיל ביותר למען שחרורו של פולארד, הרב אשר מבצרי: "אנחנו נמצאים עכשיו בנקודת שיא של קריאות לשחרורו, הן מצד בכירים בממסד האמריקני והן מצד מנהיגים של יהדות ארה"ב".

לדבריו, קריאות אלה נובעות מההבנה של אותם גורמים כי פולארד מרצה עונש חסר פרופורציה למעשיו – מקרים דומים שבהם העביר סוכן של מדינה ידידותית מידע, הביאו לעונשים של ארבע-חמש שנים בלבד. בנוסף, הקשחת עונשו של פולארד התבררה בדיעבד כמשוללת כל יסוד – יוחסו לו מעשי נזק לארה"ב שהתברר בוודאות כי לא הוא עשה אותם, אלא אחרים.

לא מדובר בלוחם צה"ל אשר נלחם באויב ונחטף על ידו, גם לא באזרח ישראלי טיפש אשר התגרה בשלטונות של מדינה אחרת לשם הריגוש העצמי. מדובר באדם משכמו ומעלה, אשר פעל בשליחות מדינת ישראל להצלתה והצלחתה, והעביר לידיה מידע אשר "ידידתה הגדולה" התחייבה להעביר, אך נמנעה מלעשות זאת מסיבות שונות ומשונות.

בשבוע שעבר נועדו ראשי הקהילה היהודית בארה"ב ובכירים בקהילה עם סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, שגילה הבנה לדבריהם אודות התקופה הארוכה מדי שיושב פולארד בכלא האמריקני, ובעיקר נוכח מצבו הרפואי.

בימים האחרונים ציינו בארה"ב את "חג ההודיה" שלהם. מנהג מעניין שיצרו לעצמם הנשיאים האמריקנים, מאז אמצע שנות השמונים, הוא מנהג החנינה: נציג חי ובר-מזל של מאכל החג המסורתי – תרנגול הודו – זוכה לחנינה מנשיא ארה"ב, בשם ערכי החופש והצדק.

האם שנתו ה-27 של יהונתן פולארד בכלא תהיה שנת החנינה שלו בשם ערכי החופש והצדק האמריקנים?

רק אם נפעל ללא הרף, ביום ובלילה, למען שחרורו. אנחנו חייבים לו את זה.