קורבנות הגירוש

רק לפני מספר שבועות כתבנו כאן בישעמדה על "חורבותיו השוממות של גוש קטיף המשמשות את החמאס כבסיס טרור ענק, הולך וגדל, באופן החושף את יישובי דרום הארץ למתקפת טילים הפוגעת בתחושת הביטחון בדרום בפרט ובישראל בכלל". מאז קיבלנו תזכורת כואבת לעובדה הזו, בדמות מתקפת

טרור רצחנית בדרך לאילת וגשם של טילים על קו באר שבע-גדרה. במאמר שפרסם השבוע בעיתון 'ידיעות אחרונות', מזכיר אליקים העצני כי את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, לא הקימו אנשי גוש אמונים, אלא ביטחוניסטים כמו רבין ושרון שביקשו למנוע בדיוק את המצב הביטחוני בו אנו נמצאים היום. המאמר המלא - בישעמדה השבוע.

אשים את נפשי בכפי ואומר את מה שאסור עפ"י "התקינות הפוליטית": מותן של הנפשות היקרות  במתקפת הטרור והרקטות הוא תוצאה ישירה מסילוק צה"ל וגירוש המתנחלים מתוך הרצועה (שם מכובס: 'ההתנתקות').

יש קשר סיבתי ברור בין היעלמות הנוכחות הישראלית מן הרצועה להשתלטות הכוחנית של החמאס עליה ולהפיכתה למדינת הטרור היחידה כרגע בעולם, טורה-בורה ב'. אלו גוש קטיף היה עדיין במקומו, גלעד שליט לא היה נחטף, "עופרת יצוקה" לא היתה מתרחשת וגם החיזבליזציה של הלחימה הטרוריסטית, כפי שניתחו מומחים את שיטת הלחימה של החוליות האחרונות, לא היתה אפשרית. שיתוקם של הדרום והנגב היה בבחינת תופעה בלתי נתפסת, כל עוד סגרו צה"ל והמתנחלים את ה"תוחמת הצפונית" שמצפון לעזה ואת פרוזדור נצרים שמדרום לעיר, ובעיקר כל עוד החזיקו מתנחלים בגוש קטיף וצה'ל  בציר פילדלפי, אלה ה"אצבעות" שתוכננו מראש להיתקע לתוך המאסה העזתית הנפיצה ולבודדה.

הנוכחות האזרחית חייבה את הנוכחות הצבאית, וגם להיפך: הצבא נזקק לאוכלוסיה המקומית היהודית להישען עליה. הסימביוזה ברצועה היתה מלאה.

נכון, גם בימי פריחתו של הגוש נפלו פצמ'רים, אבל לא היה יכול להיות מצב שמן הרצועה יאיימו עלינו 10000 טילים, וקטיושות יפגעו בקרית גת ובבאר שבע ויאיימו על ת'א. כדי לצבור ארסנל ולפתח יכולות כאלה, תחילה היו צריכים היהודים להתנדב ללכת.

אגב, קטיושות. גם כאן פועלת "משטרת המחשבה". האם הערבים יודעים, מדוע רקטה שהם יורים על אשקלון, היהודים קוראים לה "גראד", בעוד אשר אותו הטיל כשהוא נורה על קריית שמונה, ואפילו חדרה, נקרא בפיהם "קטיושה"? לטובת היהודים שגם הם אינם יודעים , נגלה כאן את הסוד: על שום נאום מפורסם של רבין, בו שם ללעג את מתנגדי אוסלו שניבאו "עוד יפלו קטיושות על אשקלון". מאז, מעולם לא נפלה קטיושה על אשקלון, רק – "גראד", וגם לא תיפול...

וגם זאת: לו ישבו עדיין היהודים ברצועה, מחבלי עזה לא היו יכולים לחלום להישפך לתוך סיני ולתקוף משם את אילת.

ולכן, אלו גוש קטיף היה קיים היום, הנרצחים האחרונים היו בחיים. מותר לקרוא להם (על משקל כ-1500 "קרבנות השלום" של אוסלו): קרבנות-ההתנתקות, ועוד יותר נכון: 'קורבנות הגירוש'.

תאמרו: כל זה "חכמה שלאחר המעשה"? ולא היא. גוש קטיף תוכנן מראש לצרכים ביטחוניים בלבד, כלומר, בדיוק לשם מניעת אסון כזה. לא גוש אמונים יזם וביצע את ההתיישבות ברצועה, כ"א הוגי דעות צבאיים ובראשם יצחק רבין ז"ל ואריאל שרון. בגוש קטיף אין מקומות קדושים, הוא היה ביטחון נטו.  את היאחזות הנח"ל נצרים הקימו עם גרעין של "חרות" ואח'כ של השומר הצעיר שלא החזיקו מעמד, וכשחיפשו הגנרלים עתודה אנושית אחרת למיזם הביטחוני שלהם, לא מצאו איש זולת החלוצים הדתיים-לאומיים מן הזן הידוע. הללו, עפ"י דרכם וכישוריהם, צרפו לביטחון עוד שני יסודות : את חום אהבתם לארץ ישראל ואת כישרונותיהם, שהפכו חולות-בראשית למכרה זהב חקלאי.

מה ראו רבין ושרון כשהקדימו רפואה למכה? את האיוולת וחוסר האחריות שבתליית עתידנו כאן בכל שלום, הסדר, ערובה או הבטחה שיחליפו את הנוכחות הפיסית שלנו, עמוק בתוך מוקדי הדגירה של השנאה והרצחנות . רבין הכריז עד יומו האחרון שההתיישבות ברצועה היא חלק מן "הגושים" שמהם  אין נסוגים.

אם כן, היכן היו כל הרביניסטים כאשר עלה הכורת על הרצועה? חדוות הנסיגה וייצר הגירוש גברו על הגיונם הקר!

הם, וכל אלה שידם היתה בגירוש – מן השוטר והחייל האחרון ועד לפוליטיקאי הראשון – חייבים היום בהרכנת ראש ובחרטה עמוקה.

בעלי המצפון שביניהם, אולי כבר אינם ישנים בלילות.