הלקח המרכזי

שש שנים חלפו מאז הגירוש הכואב מגוש קטיף וצפון השומרון. שש שנים שבהן חורבותיו השוממות של הגוש משמשות את החמאס כבסיס טרור ענק, הולך וגדל, וחושפות את יישובי דרום הארץ למתקפת טילים הפוגעת בתחושת הביטחון בדרום בפרט ובישראל בכלל. שש שנים חלפו ותפקידנו לזכור ולהזכיר את הלקח המרכזי – התיישבות יהודית מחזקת את ישראל ופגיעה בה היא מתכון בטוח להידרדרות ביטחונית. ביום שלישי האחרון, הושק בכנסת הספר החדש "אלבום ההתנחלויות – הסיפור האמיתי", לציון שש שנים לגירוש. במדור 'ישעמדה' השבוע, בחרנו להביא את ברכת יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, לרגל השקת הספר.

מה מותר מפעל ההתיישבות ביש"ע, ממפעלי התיישבות אחרים ברחבי הארץ? יש גדולים ממנו במספר ובשטח, יש ותיקים ממנו בשנים, יש שלווים ממנו ועשירים ממנו בממון ובמשאבי טבע - אם כן, מהו אותו יתרון לא רגיל, שמושך כל כך הרבה ישראלים אל האזור הזה?

מה שמייחד את מפעל ההתיישבות שלנו הוא שבנוסף לכל המאפיינים הבסיסיים של כל מפעל כזה, הוא נטוע ומחובר חיבור עמוק ביותר להיסטוריה, למסורת, לרוח היהודית. ההתיישבות ביש"ע היא מפעל של בתים, כבישים, מוסדות ציבור וחינוך, בתי כנסת, תעשיה, תרבות וסגנון חיים, אבל מהותו ערכית: השיבה אל חבלי המולדת בהם עוצבה דמותו של העם היהודי, אל חברון, בית אל, שילה ואלון מורה – אל חבל החבלים הישראלי של ספר הספרים היהודי.

בביתי במעלה שומרון יש חלון גדול שפונה מערבה וחלון גדול שפונה צפונה. בראשון אני רואה את תל אביב, את מגדלי עזריאלי ואת שפת הים כאילו מונחים הם על כף ידי. מן החלון השני, אני רואה גת עתיקה בת 3,000 שנה בה דרכו אבות אבותינו ענבים ליין. שני החלונות הללו מזכירים לי ולרעייתי בוקר בוקר מדוע עלינו מתל אביב לשומרון. אנחנו קוראים להם "החלון הביטחוני" ו-"החלון ההיסטורי". בעצם ישיבתנו באזור הזה אנחנו מגנים כאן ועכשיו על יושבי מישור החוף ובאותה העת מתחברים אל היסטוריה בת אלפי שנים.

לאט לאט גוברת ההכרה גם בציבור הרחב (לנו היה זה ברור מזמן) שגם גורל תל אביב שלוב עם גורלו של אזור יהודה ושומרון. אך לא רק מישור החוף נהנה מהעמידה הביטחונית שמספקת האחיזה ביש"ע. את האמת יש לומר – אם פעם היו שאמרו (אפילו דוד בן גוריון התבטא כך) שאפשר לוותר על יש"ע, אך הס מלהזכיר את חלוקת ירושלים, לצערנו הטאבו הזה נשבר. היום ברור לכולם שגורל יהודה ושומרון ישפיע גם על גורלה של בירת ישראל – תודעתית, מדינית וביטחונית.

להבנה הזו תרם תרומה כואבת ואכזרית מאוד גם הגירוש מגוש קטיף לפני שש שנים, יחד עם יישובי צפון השומרון. חורבותיו השוממות של הגוש, נאנסו לשמש כבסיס טרור ענק וחשפו את יישובי דרום הארץ למתקפת טילים חסרת תקדים שפגעה אנושות בתחושת הביטחון בדרום בפרט ובישראל בכלל. אל לנו לשכוח את הלקח הזה – התיישבות יהודית מחזקת את ישראל ופגיעה בה היא מתכון בטוח להידרדרות ביטחונית.

לפיכך, אין כמו ספר אודות ההתיישבות היהודית המשגשגת ביש"ע כדי לחזק את תחושת הזכות להיות חלק מהמפעל האדיר והמיוחד כל כך הזה, וכדי לחשוף את מי שעדיין לא זכה, לנפלאות יש"ע – בתחום ההיסטורי, כמו גם בתחומי ההתפתחות המודרנית והחברתית הבלתי פוסקת. ברכות למכביר להוגי רעיון הספר ולמבצעיו בפועל.

ואולי רק עובדה אופטימית אחת לסיום: למעלה מ-600,000 יהודים גרים היום "מעבר לקו הירוק"  ותוך שנים לא רבות נחצה את קו המיליון. הזמן, ללא ספק, פועל לטובתנו.