ממלכתיות במערכת הביטחון
בשבוע שעבר נכנס לתפקידו שר ביטחון חדש. הכהונה של השר הקודם תיזכר יותר מכל בגלל מלחמת
לבנון השנייה שבה נפגעה בצורה קשה חוסנה של מדינת ישראל ויכולת ההרתעה שלה מול אויביה ובגלל התגברות ירי הקסאם מכיוון רצועת עזה לעבר ישובי מערב הנגב והעיר שדרות, מקום מגוריו של שר הביטחון הקודם.
אבל לא רק.
לצערנו הריבונות הישראלית עוד לא הוחלה על אזורי יהודה ושומרון ולכן שר הביטחון הוא הנושא באחריות על הריבונות הישראלית ביהודה ושמרון בכלל ומפעל ההתיישבות בפרט. בשל המצב המורכב משמשת מערכת הביטחון כ 'ממשלה קטנה' האחראית על כל התחומים האזרחיים של המתיישבים הישראלים ביהודה ושומרון.
זה נכון הן בהיבט הביטחוני – צבאי, הסרת מחסומים, הגברת האבטחה סביב הצירים, הגנת הישובים, ופעולות שונות לסיכול אירועי טרור. ונכון גם בהיבט האזרחי, אישור הצבת קראוונים, העברת מבנים יבילים, אישור תוכניות בניה ותשתיות וכד'.
לצערנו בעבר פעלו דרגים שונים במשרד הביטחון ובלשכת השר תוך ניצול תפקידם ומעמדם כדי להשליט אג'נדות פוליטיות פרטיות – מבלי שהדבר אושר בממשלה או בכנסת. הם פעלו במטרה לפגוע ולייבש את מפעל ההתיישבות ולמנוע ממנו לגדול ולהתרחב.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא הוראת שר הביטחון הקודם על צווים מגבילים ומחמירים בנושא תכנון ובנייה. צווים שנחתמו על-ידי אלוף הפיקוד ומשמעותם היא שעשרות אלפים מתושבי יו"ש הופכים לעבריינים פליליים שדינם מאסר. הצווים מפלים לרעה את הציבור היהודי ביש"ע באמצעות הגבלות על מתן אישורי בנייה בהשוואה לחוקים הנוהגים בישראל הקטנה.
בנוסף עוזרי משרד הביטחון הביאו להקפאה מוחלטת מטעמים פוליטיים במתן אישורי בניה לרבות בניית בתי ספר וגני ילדים הנצרכים כתוצאה מהגידול הטבעי של ההתיישבות. בקשות מפורטות על הצבת חצי קראוון לצורך הרחבת מתנ"ס או העברת כיתה טרומית לבית ספר או להגדלת גן ילדים בישובים נענו במכתב גורף קצר ולקוני: “שר הביטחון סירב לאשר את הבקשות הנ"ל". ללא התייחסות לסיבת הסירוב.
גם שכונות ובתים שקיבלו את כל האישורים הנדרשים על פי הליכי התכנון התקין וממניעים פוליטיים לא אושרו ע"י שר הביטחון אשר ניצל לרעה את סמכותו ומנע את בנייתן כחוק של שכונות מגורים
על-אף הגזירות וההגבלות תפוסת האכלוס ביישובי יש"ע, , עומדת על קרוב למאה אחוזים בכל היישובים, ורשימות ארוכות של משפחות הממתינות לקליטה נמצאות בכל נקודת יישוב. עוצמת ההיאחזות של עם ישראל השב לארצו, כבר עמדה מול מכשולים רבים שביקשו לחסום אותה או לחסלה. גם בתקופת ההקפאה הגדולה של שלטון רבין צמחה ההתיישבות היהודית ביש"ע והוסיפה בכל שנה חמישה עד עשרה אחוזים להיקף האוכלוסייה שלה.
התייחסות דומה מצד משרד הביטחון הייתה בסוגיית המאחזים, כאשר שר הביטחון ראה בנקודות ההיאחזות כלי משחק בלוח המשחק הפוליטי, מצד אחד הוא שלח את נציגיו להידבר עם ראשי מועצת יש"ע כדי לנסות ולהגיע לפיתרון הסוגיה אבל בד בבד המשיך להודיע חדשים לבקרים כי בכוונתו לפנות את כל המאחזים עד האחרון שבהם. גם כאשר ניתן היה להגיע להסכמות הוא הורה במפתיע לנציגי משרדו להפסיק את ההידברות ולהאשים בכך את המתיישבים.
בסופו של דבר פינה עמיר פרץ את המאחז שהקים במשרד הביטחון...
הגיע הזמן להגיד די לכל אלו. תפקיד שר הביטחון הוא תפקיד ממלכתי מאין כמוהו, השני בחשיבותו אחרי ראש הממשלה.
חיים וגורלות של בני-אדם ובני משפחותיהם מצויים בידיו, גם בטיפולו בנושאים האזרחיים של מתיישבי יהודה ושומרון. אדם ערכי עמוק, מנהיג החש כי הוא ראוי לכסא הזה, צריך להתמלא ביושבו על כס שר הביטחון בתחושת שליחות ואחריות, לכלל חלקי האומה, גם אם הוא אינו מסכים איתם בתפיסתו הפוליטית.
הוא אחראי לביטחונם של ישראלים מחוץ לקו הירוק בדיוק כפי שהוא אחראי לביטחונם של הישראלים בתוכו , גם אם לתפיסת עולמו ישראלים לא צריכים להתגורר שם. הוא אחראי שישראלים בשדרות, בעופרה, בבית אל, בהר ברכה ובסוסיא יוכלו לקיים שגרת חיים ממש כמו בפ"ת כפר סבא תל אביב חיפה ובאר שבע . חובתו לדאוג שהם יוכלו לבנות את בתיהם, להתבסס, להקים מגורים גם לדור השני והשלישי שמעוניין להתגורר ליד ההורים או בקרבתם, פיזית ואידיאולוגית. אנו סבורים כי חבלי יהודה ושומרון ועזה הינם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל וממילא גם ממדינת ישראל ויש להחיל עליהם ריבונות מלאה ולא לנהוג איפה ואיפה בחלוצים הבוחרים להתגורר ביש"ע . אך עד שזה יקרה יש להנהיג במשרד הביטחון מנהיגות של ממלכתיות וישרות הדואגת לכלל ישראל ללא קשר לדעות הפוליטיות ולמקום המגורים. ימין שמאל מרכז, קרית שמונה -שדרות - תל-אביב - פסגות.
