אזעקת שווא

לפני חודשיים טבע שר הביטחון אהוד ברק את המונח המאיים "צונאמי מדיני", ביחס להכרזה הפלסטינית החד-צדדית על מדינה, הצפויה בספטמבר, וביחס לתוצאותיה. השמאל והתקשורת עטו על המונח החדש, ויחד פעלו ליצירת פאניקה, שעלולה להוביל לטעויות מדיניות של הממשלה ולוויתורים מיותרים ומסוכנים. לקראת נאומו המדיני של ראש הממשלה, המתוכנן לשבוע הבא, פרסמה מחלקת המחקר של מנהלת ההסברה במועצת יש"ע נייר עמדה, המעניק לכל ישראלי את הכלים לרוקן מתוכן את בלון ההפחדה של ברק, להרגיע את הציבור ולחשוף את האמת: האו"ם כבר הכיר לפני רבע מאה בהכרזה על מדינה פלסטינית, אך זו לא יכולה לקום עפ"י החוק הבינלאומי. מדינת ישראל הייתה חזקה אז, ותישאר כזו גם עתה.

מזמן לא התרחשה כאן היסטריה כמו זו שיש לקראת ההכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר. הטיעון, בגדול, הולך כך: אבו-מאזן יכריז על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967; מרבית אומות העולם יכירו במדינה זו; התמיכה במדינה תעלה להצבעה בעצרת הכללית של האו"ם, שם תזכה לרוב עצום וזה יהיה ה'כ"ט בנובמבר' של הפלסטינים; מאותו רגע, מדינת ישראל תיחשב 'פולשת בלתי חוקית' בכותל המערבי, בבקעת הירדן, בשומרון, ביהודה ובים המלח; כ-660 אלף הישראלים המתגוררים שם ייחשבו עבריינים. תסריט איום זה, לשיטת אנשי הצונאמי, יכול להימנע רק אם ראש הממשלה יזדרז ויעניק מדינה לממשלת פתח-חמאס (שהיא, אגב, היחידה בעולם שגינתה את חיסולו של אוסמה בן לאדן ע"י ארה"ב).

זהו הטיעון. וזו האמת: כבר היינו בסרט הזה ולא קרה כלום. ב-15 בנובמבר 1988 הכריז יאסר ערפאת על הקמת מדינה פלסטינית. חודש אחר כך קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה המכירה בהכרזה זו, ברוב מוחץ של 104 מדינות לעומת שתיים בלבד שהתנגדו (ישראל וארה"ב). אבל מדינה פלסטינית לא באמת קמה, והשמים ממש לא נפלו. איך יכול להיות? על פי המשפט הבינלאומי הכרזות, הכרות והצבעות בעצרת האו"ם אינן מקימות מדינה. נדרש שלטון אפקטיבי ובלעדי בשטח מוגדר כדי להקים מדינה, ואת זה פשוט אין לפלסטינים.

ראוי להדגיש: גם ישראל לא קמה מכוח החלטת כ"ט בנובמבר ואפילו לא מכוח הכרזת העצמאות. הניצחון במלחמת העצמאות והשליטה האפקטיבית והבלעדית של מדינת ישראל בשטחיה הם שהקימו את המדינה, עפ"י החוק הבינלאומי.

אז מה צפוי בספטמבר? אפשרות אחת היא שבדומה ל-1988, הפלסטינים יכריזו שוב על מדינה, מספר רב של מדינות יכירו בה שוב, והעצרת הכללית של האו"ם תצביע שוב עבור המדינה ברוב גדול. הכרזה זו תהיה, כאמור, סמלית. לא נעים, לא נורא. אפשרות נוספת היא שתחת לחץ בינלאומי הפלסטינים יחזרו בהם מהכוונה להכריז על מדינה. כך או כך, לא מדובר בצונאמי.

איך הגענו למצב הזה? גורמים בשמאל רוצים להביא את ראש הממשלה נתניהו לרוץ לויתורים ולשם כך הם יוצרים היסטריה. העולם קולט שאנחנו היסטריים ומנצל זאת כדי ליצור מנופי לחץ על ישראל.

מה עושים? קודם כל נרגעים. אם באירופה יבינו שאנחנו לא בלחץ, ינוטרלו המנופים. על שר הביטחון להשרות ביטחון ולא היסטריה. במקביל, עלינו ליצור מנופי לחץ נגדיים ולהתחיל בהכנות להחלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון, ובשלב זה לכל הפחות על שטחי C שבהם 100 אחוז מהיהודים ביהודה ושומרון, ורק כמה אלפי ערבים: בקעת הירדן, ים המלח, גוש נתב"ג ויתר האזורים יהפכו לשטח ריבוני במדינת ישראל וכך העולם יבין שלא רק הפלסטינים יודעים לפעול חד-צדדית.

הפלסטינים פתחו נגדנו במלחמה מדינית. אסור להסתפק בתוצאת תיקו. צריך לנצח בה. מדינת ישראל צלחה בשלום אתגרים גדולים לאין ערוך. נעבור גם את זה בשלום.