עמצאות 2011
.jpg)
לפני 63 שנה, ידענו מה אנחנו רוצים ומה צריך לעשות. ידענו מה צפוי להתרחש בקרב שונאינו בעולם כשנעשה את זה ובכל זאת - הקמנו מדינה, נלחמנו באויבים, דחינו את הביקורת והקמנו את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. לפני כמעט 44 שנה, באותן נחישות ועוצמה, איחדנו את חלקיה של ירושלים ושחררנו את רמת הגולן ואת יהודה ושומרון. כעת, נוכח ההתפתחויות בזירה המדינית ובזירה הפנים פלסטינית, הגיע הזמן לחזור לדרך המלך של ההגשמה הציונית. על הממשלה להשלים את המשימה ולקדם מהלך של החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון ובשלב זה לכל הפחות על היישובים הישראלים ועל האזורים הפתוחים.
אומרים שבכל משבר יש גם הזדמנות. אם כך, במשבר כפול יש גם הזדמנות כפולה ומכופלת. ישראל ניצבת בעת הזאת בפני שני משברים בו זמניים בהם היא נוהגת לעת עתה כמעט כצופה פאסיבי. הראשון הוא ההליכה הפלסטינית בדרך החד-צדדיות במקום משא ומתן, דרך ששיאה אמור להיות בספטמבר בעצרת הכללית של האו"ם. השני הוא הסכם הפיוס שחתם פתח עם חמאס, על אף שברור לכל שזהו גט כריתות פלסטיני לתהליך המדיני.
הנהלת מועצת יש"ע התכנסה השבוע (ב') לישיבת חירום מיוחדת ובסופה קבעה כי הבחירה שעשו הפלסטינים בדרך החד-צדדיות, על פני דרך המשא ומתן, והברית בין פתח לחמאס – מהוות שבירת כלים מוחלטת מצידם.
המשבר הכפול פתח עתה חלון הזדמנות. נתיב שהיה חסום הלכה למעשה במשך שנים רבות נפתח עתה. נכון, דרושים אומץ, נחישות ואמונה כדי לבחור בו אך בנתיב הזה ורק בו טמונה ההזדמנות הגדולה שהמשברים הללו יוצרים.
הבחירה הפלסטינית במהלך חד צדדי המנוגד מפורשות להסכמים החתומים, חייבת להיות מנוצלת כדי להשתחרר סוף סוף מאבן הרחיים הכבדה ביותר והמעיקה ביותר שמונחת על צווארה של מדיניות החוץ הישראלית: ההסכמה לכינונה של מדינה פלסטינית.
קידום מהלך ההכרזה החד צדדית ע"י הפלסטינים הוא הפרה בוטה ויסודית של הסכם הביניים בו הם התחייבו "שלא ליזום או לנקוט כל צעד שישנה את מעמד הגדה המערבית ורצועת עזה עד לסיום המשא ומתן על מעמד הקבע". הפרה כזו משחררת את ישראל מהתחייבויותיה שלה. אם יישא נתניהו את נאום "בר אילן 2" בקונגרס, בכנסת או בכל מקום אחר, טוב יעשה אם יכלול בו משפט אחד ויחיד: "ההסכמים הופרו, ההתחייבויות בטלות, לא תקום מדינה פלסטינית".
אך בכך לא סגי. ל-"סור מרע" של מחיקת המדינה הפלסטינית מן הלקסיקון הדיפלומטי הישראלי, חייבת להתלוות גם יוזמה פוזיטיבית של "עשה טוב". על הפלסטינים לשלם מחיר על שבירת הכלים הבוטה, שהיא בגדר הכרזת מלחמה מדינית על ישראל ועתה, עם הצטרפות החמאס לממשלה – אולי גם מלחמה פיזית. הם בחרו את כללי המשחק ואסור לנו להסתפק בתוצאת תיקו במאבק שכפו עלינו. והדרך לעשות זאת היא ע"י יצירת אחדות יהודית משלנו. לא אחדות מאולצת של פוליטיקאים המתחלקים בשררה אלא אחדות אמיתית של העם והארץ: החלת הריבונות הישראלית על כל אזרחי ישראל , גם על אלה המתגוררים ביהודה ושומרון.
תהליך אוסלו היה המשגה האסטרטגי הכבד ביותר שביצעה ישראל מעודה. הוא גבה אלפי קורבנות, דרדר את מעמדה של ישראל ומסכן את עצם קיום המדינה. אוסלו מת ברמאללה כשהוחלט שם לפנות לנתיב החד צדדי, הוא נקבר בקהיר עם הכרזת הפיוס הפנים-פלסטיני וגילוי המצבה מיועד להיערך בספטמבר בניו יורק. הבה ניטול יוזמה ונחזור לתהליך אחר, זה שהחל בעיר אירופית אחרת, בבאזל לפני למעלה ממאה שנה, לדרך המלך של ההגשמה הציונית, אל הנתיב האחד והיחיד שיביא אותנו לחוף מבטחים.
