בלי פאניקה
.jpg)
כולם מדברים על ספטמבר, אף אחד לא מדבר על שלום. את העובדה שאין פרטנר אמרנו כבר לפני שנים, כשהפלסטינים העמידו בראשם את מכחיש השואה אבו מאזן, שמעמיד כתנאי מקדים למשא ומתן שורה של דרישות שמדינת ישראל אינה יכולה ואינה צריכה לקבל. אך במקום להבין שהדרך היחידה לחיות כאן אלה לצד אלה היא דרך העוצמה, הביטחון והאמונה – ישראל שוב מתקפלת. לקראת המהלך של הפלסטינים באו"ם בחודש ספטמבר, משמיע נתניהו קולות של לחץ ובוחן אפשרות למסור עוד שטחים ביו"ש לידי הרשות הפלסטינית. כאילו לא נורים היום טילים על דרום ישראל משטחי גוש קטיף.
השמאל, כולל כמה פרשנים בתקשורת, מנסה להפחיד את ראש הממשלה. מספרים לו שמדינת ישראל ניצבת על קצה מצוק. אומרים לו 'אין לך אומץ'. אומרים לו 'אין לך חזון'. אומרים לו שאם לא יפעל מיד, הוא עלול לאבד את כסאו ולגרום להפסד היסטורי. "יש איום אמיתי על קיומה של ישראל כמדינה יהודית וציונית", הם מזהירים.
האמת היא שזו אכן הזדמנות היסטורית לראש הממשלה לקבל את ההחלטה הנכונה ולהנהיג את עם ישראל ומדינת ישראל בדרך בטוחה, עוצמתית וחכמה. דרך הפוכה לזו שתוארה השבוע בעיתון הארץ. על פי הדיווח ביום שני, בשל הפחד מהכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 67', נתניהו שוקל להסיג את כוחות צה"ל מחלקים נוספים ביהודה ושומרון ולהעביר את השליטה בהם לרשות הפלסטינית. "היקף הנסיגה עדיין לא ברור, אך בשלב זה נתניהו אינו בוחן פינוי חד-צדדי של התנחלויות", מתאכזב העיתון.
במקום להיערך בקור רוח ובתבונה, ישראל משדרת פאניקה. שר הביטחון ברק מדבר על צונאמי מדיני וראש הממשלה נתניהו מפריח בלוני ניסוי אודות ויתורים מסוכנים. הפאניקה הזו היא נבואה שמגשימה את עצמה - הערבים והקהילה הבינלאומית מריחים אותה, מגבירים בתגובה את הלחץ וחוזר חלילה.
דווקא בימים בהם רבע מיליון תושבים בדרומה של ישראל נאלצים להתמודד עם מתקפת טרור מרצועת עזה, מתקפה שהיא ללא ספק תולדה של הנסיגה הקודמת, מדהים לראות שיש מי שמדבר על נסיגה נוספת של כוחות הביטחון הישראליים משטחים בעלי חשיבות אסטרטגית אדירה למדינת ישראל. כאילו הניסיון שלנו עם צעדים חד צדדיים הוכיח את עצמו לטובה, כאילו בשטחי הרשות הפלסטינית קמה לה בשנים האחרונות דמוקרטיה לתפארת, המושיטה ידה לשלום לכל מי שרק רוצה בכך.
אז מה כן? אסור להיבהל, אך חייבים להיערך: על מדינת ישראל להבהיר, הבהר היטב, שצעד חד צדדי של הפלסטינים, ייענה בצעדים חד צדדיים משלנו כדוגמת החלת ריבונות על יהודה ושומרון או חלקים ממנה, במקביל להפעלת מנופי הלחץ המדיניים, הכלכליים, הביטחוניים והאחרים שברשות ישראל.
לראש הממשלה אין מנדט לוותר על חבלי מולדת. הימין הוא שבחר בו, והימין הוא שמסרב בתוקף לויתורים ודורש בדיוק את ההיפך: קור רוח, עמידה איתנה, אמונה בדרך וצעידה קדימה להגשמת מטרותינו.
אסור לשכוח: הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית אולי מתחילה בשטחים המצויים כרגע בשליטה של הרשות, אך הדבר רחוק מלהסתיים בזאת. הפלסטינים רצו, רוצים וימשיכו לרצות את כל שטחה של מדינת ישראל, מהים עד הירדן. חולשה ישראלית בנקודת הזמן הזו רק תוליד עוד לחץ. אחרי חצי ראשון של כהונה שהתאפיינה בחולשה מדינית, הקפאת בניה וחוסר אונים – זוהי ההזדמנות לממשלת הימין של נתניהו להצדיק את כהונתה, לדבר אמת ולהציג עמדה ברורה, לאומית וציונית – עלינו לא לוחצים.
