הדשא של השכן ירוק יותר

בעוד העולם טוען ללא הרף כי ישראל מצמיאה את הפלסטינים, ואינה עומדת בהסכמים עמה בסוגיית המים, המציאות מוכיחה את ההיפך הגמור. בכנס 'שגרירי ההסברה' שערכה באחרונה מועצת יש"ע, נחשף כי ישראל מעבירה מדי שנה כ-200 מיליון מטר מעוקוב מים, המגיעים אל 90 אחוז מהכפרים ביהודה ושומרון. ומה עושים הפלסטינים בכמות המים הנכבדת הזו? ובעוד הישראלים מצטמצמים בצריכה, הפלסטינים רק מגבירים את השימוש במים, שחציים משרתים את החקלאות הפלסטינית. כשליש מהתושבים הפלסטינים אינם מחוברים כלל למונה מים, והיתר כמעט שאינם משלמים, משום שלרשויות אין עניין לגבות את התשלום, וכמובן שאת מס הבצורת שאזרחי ישראל נאלצו לשלם השנה בשל המחסור בממטרים, אף אזרח פלסטיני לא שילם.

גל ההתייקרויות במשק, שעורר בכנסת ובתקשורת סערה רבתי, לא פסח גם על תעריפי המים שהאמירו בשנה האחרונה בעשרות אחוזים. המחסור במי גשמים הביא להגדלת אחוזי המים המותפלים ולהשקעה גוברת במערכות הולכת מים – מהלכים עתירי כסף, שאת תקציביהם נאלצים אזרחי ישראל לממן מכיסם.

אם לא די בכך, מחקר חדש במימון ממשלות שבדיה ושוויץ שהתפרסם השבוע קבע כי ישראל לא תוכל עוד לספק לעצמה מים בתוך פחות מעשור.

העובדות האלה מטרידות אך בעיקר מפתיעות, נוכח המאמצים לייצר אצל האזרחים מודעות לחיסכון במים - מאמצים שכבר פורסם כי רשמו הצלחה לא מעטה והביאו לירידה משמעותית בהיקף הבזבוז. בנוסף, כמות המים ש'הולכים לאיבוד' בישראל, בין היתר בשל דליפות וכן צינורות ומכשור לא תקינים, עומדת על 11 אחוזים בלבד – אחד הנתונים הנמוכים ביותר בעולם.

אם כן, לאן נעלמים המים?

לפרופ' חיים גבירצמן מהאוניברסיטה העברית, מיועציה של רשות המים, הפתרון: תושבי הרשות הפלסטינית. בעוד העולם טוען ללא הרף כי ישראל מצמיאה את הפלסטינים, ואינה עומדת בהסכמים עמה בסוגיית המים, המציאות מוכיחה את ההיפך הגמור. בכנס 'שגרירי ההסברה' שערכה באחרונה מועצת יש"ע, חשף פרופ' גבירצמן כי אם בתחילת שנות ה-90, ערב החתימה על הסכמי אוסלו, העביר המוביל הארצי כ-100 מיליון מטר מעוקוב לשנה לכמה מאות כפרים ערבים ביהודה ושומרון, כעת מקבלים הפלסטינים כ-200 מלמ"ק, המגיעים אל 90 אחוז מכפרי האזור. מדובר בכמות מים העולה במידה ניכרת על זו שהתחייבה אליה ישראל במסגרת ההסכמים השונים עליהם חתמה.

ומה עושים הפלסטינים בכמות המים הנכבדת הזו? ובכן, נתוני שנת 2010 מלמדים כי 33 אחוזים(!) מהמים פשוט הולכים לאיבוד. כן - בישראל עומד אחוז ה'פחת' על 11 אחוז, וברשות הפלסטינית מאבדים פי שלושה מים. להם אין כל מניע לתקן את הדליפות או לתפוס את גנבי המים המצויים בקרבם לרוב, משום שהאזרח הפלסטיני כמעט שאינו משלם על המים (ישראל אינה מקבלת מהם תשלום, אלא מקזזת אותו מתשלומי המכס שאמורה הרשות הפלסטינית להעביר). בעוד הישראלים מצטמצמים בצריכה, הפלסטינים רק מגבירים את השימוש במים, שחציים משרתים את החקלאות הפלסטינית. כשליש מהתושבים הפלסטינים אינם מחוברים כלל למונה מים, והיתר כמעט שאינם משלמים, משום שלרשויות אין עניין לגבות את התשלום, וכמובן שאת מס הבצורת שאזרחי ישראל נאלצו לשלם השנה בשל המחסור בממטרים, אף אזרח פלסטיני לא שילם.

ישראל מנסה לשדר כלפי העולם הומאניות ודאגה כנה, והצד השני מנצל זאת לרעה ומבזבז את מתנת החינם שמוענקת לו. לא זו בלבד שמציאות זו משדרת חולשה כלפי הפלסטינים והעולם, אלא היא גם מאלצת את אזרחי ישראל לשלם מכיסם עוד ועוד כדי לאפשר את המשכה. ישראל מתייבשת וזה בדיוק הזמן לסגור את הברז הדולף.