תאוריית השקר
בשנים האחרונות, עם התעצמות פרויקט הגרעין האיראני, יצרו פוליטיקאים ואנשי תקשורת תדמית לפיה האיום האיראני הוא עניינה הבלעדי של ישראל. הקונספציה טענה כי על מנת לרתום את ארצות הברית ומדינות נוספות ולהשיג תמיכה בינלאומית בפעילות נחרצת נגד הגרעין האיראני ישראל תצטרך לשלם במטבע מדיני קשה – ובראשו פינוי יישובים - בכדי לרצות את העולם הערבי והמערבי.
אלוף בן, הכתב המדיני של עיתון 'הארץ', כתב בטורו: "אמריקה צריכה להראות שהיא מקבלת משהו מישראל בשביל הפלסטינים, כדי ליהנות מהסכמה ערבית לצעדיה נגד האיראנים". עקיבא אלדר, אף הוא איש 'הארץ' נתן למאמרו בנושא את הכותרת: שטחים תמורת מטרייה (גרעינית): "...דרושה התקדמות של ממש לקראת הסדר עם הפלסטינים, ורצוי גם לעבר שלום אזורי על פי עקרונות יוזמת השלום הערבית... ברק אובמה יהיה מוכן לשלם ביד רחבה, אך גם הוא לא מחלק מטריות בחינם. שטחים או מטריה - זו המשוואה".
ולא רק בישראל. גם שרת החוץ הילארי קלינטון אמרה ש"בלי מו"מ עם הרשות, ישראל לא תקבל תמיכה מול איראן". קלינטון טענה ש מדינות ערב יתמכו במהלכים נגד תכנית הגרעין האיראנית, רק אם ישראל תחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים. "שתי הסוגיות האלה" – אמרה שרת החוץ האמריקנית - הולכות יד ביד".
חשיפת מסמכי ויקיליקס בימים האחרונים קובעת באופן חד משמעי: האיום האיראני מאיים על אינטרסים של מדינות רבות כולל המדינות המוסלמיות באזור, ואינו עניינה הבלעדי של ישראל. יתרה מזו, הערבים לחוצים וחוששים מאיראן עוד יותר ממדינת ישראל, ובוודאי שאין כל צורך "לרצות ולפייס" אותם בדרך לפתרון בעיית איראן.
חשיפת המסמכים האחרונים מגלה ש"יצהר" אינה פרמטר במשוואה זו, וכי תפיסה מדינית זו, שלא הייתה מבוססת דיה, ביטאה רחשי-לב אידיאולוגיים ואינטרסים פוליטיים ולא מציאות מדינית..
קונספציית יישובים תמורת מלחמה גרעין איראני קרסה. הגרעין האיראני הוא אינטרס