עוול ואיוולת

מפעל ההתיישבות המוסרי והצודק עומד מזה שנים בהתקפות מבית ומחוץ. רבים השוללים את קיומו של המפעל החשוב מנסים לפגוע בלגיטימיות שלו באמצעות הכפשת רפש השחרת פנים וניסיונות לצייר את החלוצים של ימינו בוני חבלי ארץ שבהם התהלכו אבות האומה כ'פורעי חוק'. פעמים רבות מבקשי רעתנו מנסים להוציא דיבתנו רעה באמצעות יצירת פרובוקציות מכוונות בשטח, תוך צילום האירועים בצורה מגמתית והעברת החומר לאמצעי התקשורת בצורה חד צדדית ומחוכמת אשר עושה שימוש בחומרים אלו בחפץ לב. אסור לנו לתת דלק ותחמושת באותם אלה המבקשים להחריב את ההתיישבות המפוארת ביהודה ושומרון ולשמוט מתחתיה את הקרקע בטענות של אי-לגיטימיות. לצערנו פעילויות נקם אשר זכו לכינוי 'תג מחיר' הינו עוול ואיוולת, וממיטות נזק וקלון חסר תקדים על ההתיישבות בכללותה. בחרנו בשבת זו פרשת חיי שרה - היא שבת חברון להביא במדור 'ישעמדה' דברים שכתב השבוע אחד מראשוני המתיישבים בקרית ארבע בפרט ומוותיקי התיישבות ביהודה ושומרון בכלל, ח"כ לשעבר אליקים העצני  אשר פורסמו במדור הדעות של העיתון 'ידיעות אחרונות':

"מה שנראה תחילה כמעשי משובה בודדים, ולאחר שנעשה שיטתי כתופעה של "חוליגאניזם", הולך ולובש אופי מאיים. חילול בית קברות ערבי, הצתות בתוך מסגדים, הצתה בתוך בית ספר, שריפת שדות, הצתת כלי רכב – "תג מחיר"  מכנים המבצעים את מעשי הפשע האלה, והשם הזה מקומם, גם מצד המוסר וגם מצד ההיגיון.

כי "מחיר" גובים, אם בכלל, ממי שמגיע לו שייפרעו ממנו. כאן, המבצעים אינם נפרעים אפילו מערבים פלונים על מעשיהם של ערבים אלמונים, כי אם יהודים פוגעים בערבים שאותם, אינם מאשימים בשום דבר, אך ורק כדי "לגמול" ליהודים אחרים, יהודים במדים שהיכו אותם או הרסו את בתיהם.

פורעי תג מחיר לא יאהבו את האמת הזאת, אך במעשיהם הם יורדים לשפל המדרגה של הגרועים באויביהם הערבים, שאצלם הנקמה היא עיוורת וגם בתוך עמם וחברתם "כל מספר זוכה" ודי בכך שהקורבן ישתייך לשבט מסוים או למשפחה מסוימת. שאלות של צדק ומוסר, כגון חפותו מפשע של הקורבן, אינן רלוונטיות, וגם בתוך הטומאה הזאת יש מדרג: למטה מפגיעה ביהודים כיהודים מצויה השיטה הנאלחה של "להעביר מסר" ליריבים ערבים – על ידי הריגת יהודים. ועכשיו, מי חלם שצעירים יהודים יאמצעו את השיטה הבזויה הזאת ויתחשבנו עם השלטונות דרך מסגדים שרופים?

כשמגנים ומוקיעים את שפל המדרגה של גביית "תגי מחיר" מחפים מפשע, יש להיזהר מלהיתפס להתחכמויות נוסח אש"ף: גינויים מזויפים והטיית האשמה אל הקורבן.

אבו מאזן, למשל, אינה מגנה את הטרור הערבי מטעמי מוסר, מפני שרצח הוא רצח הוא רצח, כי אם בהיות הטרור מזיק לעניין הלאומי הערבי. כלומר, הוא אינו משתלם. קודמו, עראפת, צירף תמיד לכל גינוי מאולת "אבל" גדול: אבל יש להבין את המעשים על רקע ה'כיבוש', בקיצור – "מבינים".

"תג מחיר" גם אינו "כדאי" לבעליו, במובן זה שהוא מכתים את מפעל ההתנחלות שאין צודק ומוסרי ממנו, יותר מכל הכפשות השמאל הקיצוני. ובכל זאת, את הזעקה הציבורית יש להקים מחוץ לכל חשבון: אסור להבליג, אסור להתרגל, ואסור לסבול שיטה מרושעת של פגיעה בבני אדם על לא עוול בכפם, כל בני האדם באשר הם.

גם אסור להצדיק "תג מחיר" בעקיפין, על רקע דיכוי המתנחלים בידי הממשל הצבאי שערביי יש"ע השתחררו ממנו אחרי אוסלו והוא מיושם כעת, ובקשיחות, בעיקר כנגד יהודים. ראוי להילחם בעיוות הזה, אך לא בהיגיון העקום של תג מחיר. ההתעמרות של שר הביטחון ביהודים אינה מצדיקה "תגובה" נגד ערבים. אם יאבד לנו בדרך צלם האדם, יום אחד עוד נשאל את עצמנו: לשם מה?

יחד עם הידיעה על חילול בית הקברות בכפר קדום נודע שמישהו חיבל במכוניתו של זאב חבר ("זמביש"). בדרך משונה, אולי דווקא המעשה הזה ממתיק במשהו את דינם של "גובי התג": כי מי שפוגע בגדול הבונים היום את ארץ ישראל, שטביעות אצבעותיו בשטח הן הציונות של ימינו הוא אולי יותר מופרע ממרושע, זקוק לטיפול יותר מאשר לעונש?

קשה להאמין שניתן לשכנע בדברים את הנוגעים בדבר, ובכל זאת אסור לשתוק כשרואים עוול: "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז)'".