מושב החרפה
מושב פתיחת החורף של הכנסת השבוע היה אישרור של הערכות המצב. סיום ההקפאה במהלך חג הסוכות הוא לא סוף פסוק. ההקפאה במתכונתה הקודמת אמנם הסתיימה לפני כשבועיים, אבל המאבק לחזרה לחיים סדירים ביהודה ושומרון יצטרך עוד להמשך למול אלו המבקשים לשוב ולחדשה.
הדיבורים על "חבילת ההטבות של ממשל אובאמה שאסור לנתניהו לסרב להן" התגלו כספין ריק מתוכן. כלי התקשורת והפרשנים כאן בארץ דיברו על הרים ונפלאות בשמו של הבית הלבן בוושינגטון אלא רק ששם לא שמעו על כך בכלל, וגם אם שמעו, בממשך האמריקאי הנוכחי לא ממהרים לתת מתנות והבטחות לישראל. אך מכבש הלחצים על ראש הממשלה נמשך, גם אם מכיוון הפלשתינים וארצות הברית, וגם מבית – מתוך ממשלתו בדמות שר הביטחון אהוד ברק ונשיא המדינה שמעון פרס. פרס הגדיל השבוע לעשות ובאקט מביש ניצל את נאום הפתיחה של מושב הכנסת שניתן לו בשבתו על כס נשיא המדינה לנאום פוליטי דמגוגי וציני כאילו היה אחרון הפוליטיקאים. מי שכל דרכו המדינית רצופה בכישלונות – מהסכמי אוסלו הרצחניים, דרך "מזרח תיכון חדש", ועד להתנתקות – לא התבייש על הדוכן לדבר על "הכרעות גורליות קשות", ואף קבע בצורה שקרית כי "נוצר בבית הזה (בכנסת) רוב לתומכים בפתרון שתי המדינות", כאילו לא היו כאן בחירות שבהן המחנה הלאומי המתנגד להקמת מדינה פלשתינית זכה ברוב מוחץ ואילו גוש השמאל כמעט ונעלם לו. פרס הוכיח שלמרות שלפי דבריו בתפקידו הנוכחי הוא נפגש עם עם ישראל – האזרח מספר אחת מנותק לחלוטין מיתר האזרחים במדינה. מצופה היה מאזרח ומנהיג ותיק כשמעון פרס ללמוד מרצף כשלונותיו בתחום המדיני, ובראשם הבאתו של יאסר עראפת לאיזור, ולהחשות. במקום זאת נדמה שפרס שבוי בקונספציה ממנה התפכח רוב הציבור הישראלי במחיר דמים כבד. פרס בחר לעשות שימוש פוליטי ציני בתפקידו הממלכתי ובכך פגע פגיעה אנושה באמון הציבור במוסד הנשיאות.
גם החיבור שעשה ראש הממשלה בנאומו בין הכרה פלשתינית במדינת ישראל כמדינה יהודית ובתמורה לכך להמשיך את ההקפאה היא עוול ואבסורד זועק לשמים. הפלשתינים מבינים מה שההנהגה בישראל מתקשה להבין. שאם הם מכירים ב"יהדותה" ובצדקת דרכה של מדינת ישראל, אותה מדינה ששלחה את מיטב בניה להפריח ולחדש את התיישבות ביהודה ושומרון – הרי בכך הם מכירים בזכותנו הבסיסית להתיישב ולבנות בכל רחבי הארץ. לפני שאנו דורשים מהפלשתינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית – כדאי אולי שנדרוש זאת קודם מעצמנו. וכאשר נכיר בכך נבין שההקפאה מנוגדת בתכלית להגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. הקפאת הבניה היא עוול מוסרי, אנושי, ויהודי. איזו מן מדינה יהודית תהיה זו שבה אסור רק ליהודים לבנות בתים?
אסור לישראל להאריך את ההקפאה בשום מקרה. ההתיישבות היא מקור עוצמה של ישראל ואין להפוך אותה לבת ערובה של אבו מאזן. המשך ההקפאה היא מלכודת שבעקבותיה נתניהו יוכנס לבית מטבחיים מדיני, כשלא נותר דבר מאמינות עמדותיו.
היה מי שאמר שראש הממשלה ידע מראש שהפלשתינים יסרבו להצעתו והוא רק 'חישק' את עצמו בהצהרתו בפתיחת מושב החורף. על כך יש לומר שגם אם נתניהו פועל כפי שפועל משיקולים טקטיים של 'ניווט הספינה' הרי שבדבריו נגרם נזק חינוכי וערכי אדיר. מי שמוכן להקפאת הבנייה ביש"ע, תמורת מילה של אבו מאזן על יהדותה של מדינת ישראל או אפילו תמורת סל הטבות כזה או אחר הרי מעמיד מראש, עוד בשלבי הפתיחה של המשא ומתן, את יהודה ושומרון על מדף ה"למכירה". אחר כך כל שיישאר הוא לדבר על המ
