שנת התיישבות פוריה

סיומה של שנה, ותחילתה של אחרת, הן תקופת זמן טובה לעצור, רק לרגע, לסיכום ביניים. בייחוד בימים הבאים עלינו לטובה, של בין כסה לעשור, בהם אנו נדרשים לקיים חשבון נפש על מעשינו ברמה האישית, זהו גם זמן לחשבון נפש ברמה הכללית – לאומית, התיישבותית.

אם היינו עושים באמת מאזן שכזה, אז לטעמי השורה התחתונה שלו היא אחת. למעלה מ 300,000 ישראלים חיים, גדלים, צומחים, פועלים, יוצרים, עושים, ומתגוררים – במרחבי יהודה ושומרון.

גם השנה, למרות איומי העקירה, למרות הקשיים הבירוקרטיים והפרובוקציות המשפטיות של ארגוני השמאל, וחרף גזירות הקפאת הבנייה – גדלנו בלמעלה מחמישה אחוזים, עוד כמה אלפי משפחות נוספו ליישובים השונים, והנתון הזה אכן מלמד שההתיישבות ממשיכה לצמוח, לגדול ולהתבסס.

נכון הוא הדבר, שמול האור הגדול הזה, יש רבים שמנסים לעמעמו. ההתיישבות עומדת היום בפני אתגרים לא פשוטים ומורכבים, בהם מהרסים מבית ומחוץ, המבקשים בכל דרך לפגוע במפעל ציוני היסטורי מוסרי וצודק זה. אך עלינו להסתכל על הדברים מנקודת המבט הנכונה. לא על קשיים, אלא על אתגרים. לא רק על האיומים, אלא ההצלחות. לא רק על מה שנעקר או על מה שטרם נבנה, אלא על מה שיש.

בחדר הסגלגל בוושינגטון, מקום מושבו של מי שמתיימר להיות מנהיג העולם החופשי ומעצמת ארצות הברית, במשרדו של מזכ"ל האו"ם בניו יורק, בפגישות של נציגי המדינות החברות באיחוד האירופי, בפסגת האומות הערביות, בכלי התקשורת העולמיים, ובמוקדי כוח אחרים בארץ ובעולם עסוקים בשלושה קראוונים בכוכב יעקב, בשני בתים צמודי קרקע בשילה, או באישור תב"ע לחמדת שבבקעה.  ולא בכדי. גם הם יודעים שמרחבי יהודה ושומרון הם המקומות שבהם נולד וגדל עם ישראל. בגבעות הללו התהלכו גיבורי האומה שלנו, ביישובים ששימרו בשמם את השם המקראי התרחשו סיפורי התנ"ך. אין סמל יותר גדול לנצח ישראל, ולשיבת ציון לארצו, לתחייתה של האומה העברית בארץ אבותיה – מאשר ההתיישבות והריבונות הישראלית במרחבי יהודה ושומרון. לב הארץ.

המאבק הוא קשה ויומיומי, אך כאשר אנו מביטים על הדברים ועל הקשיים ומאירים אותם בזווית הנכונה, הרי שבעצם התיישבותנו בחבלי ארץ אלו, בהפרחתם, בהקמת משפחות ובתים ביישובים, הרי שאנו מנצחים במאבק הזה מדי יום ביומו.

ייתכן ונכונו לנו בדרך עוד אתגרים רבים, אך בעזרת האמונה בצדקת הדרך, והבנת חשיבותו של מפעל ההתיישבות ביש"ע – בראש ובראשונה מבחינה היסטורית-ערכית-ציונית, והן מבחינות אחרות – אסטרטגית, ביטחונית ועוד, נכול נוכל להם.

מיד לאחר ראש השנה נצא למאבק ציבורי בחזית אחידה של כל היישובים והרשויות ביהודה ושומרון נגד האיום הקיומי של הקפאת הבנייה. יישוב הוא דבר חי, ובדיוק כמו כל ייצור חי שנכניס אותו למצב של קיפאון ממושך ולאחר האטת מערכות גופו הדבר עלול להביא למותו, כך גם לא ניתן 'להקפיא' יישוב, לא ניתן להקפיא חיים.  עם ישראל, כפי שנוכחנו לראות בבחירות האחרונות, תומך במפעל ההתיישבות וחפץ לראות בצמיחתו ובשגשוגו, ולא חלילה בהקפאתו או בעקירתו. אנו מקווים שמתוך לכידות, אחדות, שותפות, ומאבק נחוש נכון וצודק, נבקיע את חומות ההקפאה ונסיר את טבעת החנק מעל צווארם של יישובי יש"ע, וכבר בתחילת השנה הקרובה הבעל"ט נוכל להתבשר על עוד ועוד שכונות בתים ומשפחות בכל רחבי ביהודה ושומרון.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

שנת התיישבות פוריה

מועצת יש"ע מאחלת לכל בית ישראל