שווה ערך
השבוע נפתחה שנת הלימודים ברחבי מדינת ישראל. כמיליון תלמידים וחצי השכימו בבוקר, העמיס את הילקוט על הגב, ויצאו לבתי הספר השונים. אצל חלקם – בפעם הראשונה - בהתרגשות. מן הסתם יש גם כאלה שקצת שהביעו קצת פחות התלהבות לחזור לספסל הלימודים. כך או כך פתיחת שנת הלימודים היא זמן טוב ביותר לחשבון נפש, לבדיקה מדוקדקת – מה בדיוק תפקידה של מערכת החינוך, לאן אנחנו מחנכים, לאן אנו רוצים להוביל את דור העתיד שלנו.
נראה שבראש ובראשונה אם נרצה להצמיח כאן דור עתיד של אזרחים ישראלים, מוסריים, ערכיים, המחוברים לעצמם, לעמם, ולמורשתם, עלינו להשקיע כבר כעת בחינוכם. אבל לא מדובר על להגיע לכיתה בבוקר ולצאת ממנה בצהריים, אלא על התוכן. מה התלמיד מקבל בזמן שהותו במוסדות החינוך, אילו ערכים הוא סופג, כיצד הוא נבנה.
קיים היום צורך דחוף – מעבר להרבה משימות אחרות- להחזיר למערכת החינוך ערכים ציוניים ויהודיים, ועל ברכיהם לחנך את תלמידי ישראל.
בממשלות הקודמות היו מי שרצו לקעקע את הזיקה הזו, שבין עם למורשתו, בין אזרחים למדינתם, מטעמים פוליטיים. היה ברור למי שישב אז בצמרת המערכת החינוכית, שאם תחנך עם דגש על ערכים, על חיבור, על ציונות, על ערכיות, גם תגבר הזיקה לערכים כגון ארץ ישראל, ויהיו לכך גם השלכות פוליטיות.
אם בכיתה יפנימו התלמידים את המציאות הפשוטה והאמיתית, שארץ אבותינו היא קודם כל שילה וחברון, בית לחם ובית-אל, לפני תל-אביב רמת גן והרצליה, אזי עבור מי שקורא להתנתק או לסגת מחבלי ארץ כאלו ואחרים, יהיה קשה הרבה יותר לשווק את רעיונותיו בציבור הישראלי בכלל, ובקרב הדור הצעיר – בפרט.
לפני זמן לא רב התחלפה הממשלה. גוש השמאל כמעט והתרסק בבחירות, ואילו המחנה הלאומי חיזק את כוחו. הבוחר אמר את דברו – בעד חיזוק הערכים הלאומיים, בעד חידוש פיתוח ההתיישבות ביהודה ושומרון, ונגד נסיגות וערכים פוסט-מודרניים ואנטי ישראלים.
שר החינוך החדש, גדעון סער, החל בחודשים האחרונים לפעול בכיוון. חוקים והנחיות חוקקו ונתקנו, ובהם החובה על כל תלמיד לבקר בירושלים, הוצאת המושג 'נכבה' מספרי הלימוד במגזר הערבי, הכנסת מקצוע 'מורשת ותרבות ישראל' לתכנית הלימודים שבה ילמדו על לוח השנה העברי, ההמנון והדגל, מרכזיות ירושלים, ועוד.
בראיון לעיתון 'הארץ' אמר סער כי "החברה שלנו כמהה לשיח שיתבסס על ערכים, וזאת בניגוד למה שחושבים כמה ציניקנים, התלמידים יוצאים את מערכת החינוך בלי לדעת מי היה הרצל ומה זה 'שמע ישראל'. אנחנו חייבים לשנות זאת".
אנו מקווים כי שר החינוך יצליח בתוכניתו ואכן יביא לשינוי של ממש במערכת החינוך, ולהטמעת ערכים ציוניים יהודיים בקרב תלמידי ישראל. לאכול אבטיח על חוף ימה של תל-אביב זה אולי נחמד ונעים אבל ודאי שאי אפשר לבסס כך את האתוס הציוני ואת אחיזתנו בארץ.
רק כאשר תלמידי ישראל יכירו את הכותל המערבי ושכונות ירושלים מקרוב הם יבינו את המשמעות ההיסטורית המוסרית והערכית למקומות אלו, וממילא גם למה אסור לוותר עליהם, רק כאשר תלמידי ישראל ילמדו על שומרון ויהודה, על חברון, ועל משכן שילה – לא רק בהקשרים פוליטיים וחדשותיים דרך עדשת מצלמת הטלויזיה או דרך המערכון בתוכנית הסאטירה, אלא במשמעות של ארץ אבותינו, של המקומות שבהם התרחשו סיפורי התנ"ך שעליהם גדלנו, על הסיפור שלנו, של עם ישראל, ויכירו – אם דרך ספרי הלימוד והשיעורים בכיתה, ואם דרך הרגליים בטיולים, סיורים, ומסעות, את ארץ ישראל וירחיבו את ידיעותיהם בהיסטוריה של עם ישראל ובמורשתו, נוכל לגדל כאן דור עתיד, בריא בנפשו, שיוכל לעמוד על דעתו, להיות נכון לאתגרים הניצבים בפניו, ולהמשיך את המפעל והחזון שנוצר כאן בשישים ואחת השנים האחרונות – תקומת מדינת ישראל.
