בין תרפ"ט לתשס"ט

השבוע נערכה אזכרה במלאת 80 שנה לאירועי תרפ"ט ולטבח בחברון. תרפ"ט-תשס"ט.הרבה חלף מאז. הקהילה היהודית המפוארת שנחרבה בטבח גורשה מהעיר, אך עם ישראל הקים מדינה, ויהודים חזרו ליישב את חברון, ואף הקימו את קרית ארבע הסמוכה. בחברון התגוררו יהודים בכל הדורות, לפני שמישהו חלם בכלל על מושגים כמו "שטחים" או "כיבוש", וחידוש ופיתוח ההתיישבות היהודית בעיר האבות צריכה להיות משימה לאומית של ממשלת ישראל.

היה זה אברהם אבינו, ה"מתנחל" הראשון, אשר רכש את חלקת מערת המכפלה בכסף מלא מבני חת היושבים אז בארץ לשם אחוזת קבר. דוד המלך החל בה את מלכותו, וגם בתקופת הגלות, נותרו יהודים להתגורר בעיר האבות. לצערנו יש היום גורמים שמבקשים להחליש את הזיקה של העם היהודי לחברון – מטעמים פוליטיים. הם עושים זאת גם על ידי הפיכת מערכת החינוך לרדודה, על-ידי מניעת חינוך ערכי יהודי ציוני במוסדות החינוך הכלליים במדינת ישראל. אותם גורמים – מצדה השמאלי של המפה הפוליטית – יודעים היטב שכאשר ילדים ילמדו ויכירו מקרוב את חברון, ואת ההיסטוריה שלה, את מסירות הנפש של היהודים עליה, ואת החיבור הבלתי-אמצעי עם עיר האבות, לא יהיה ניתן לדבר על "כיבוש" או "עקירה". תל-אביב לא יכולה להחזיק את האתוס הציוני. חברון – כן".

ב"ה היום וההתיישבות בחברון מתחדשת ומתבססת. המונים פוקדים את עיר האבות מדי יום, בהם מוסדות חינוך מכל רחבי הארץ, וחיילי צה"ל במסגרות ימי לימוד וחינוך, כמו גם תיירים מכל העולם. בימי הסליחות, בחגים, ובאירועים המרכזיים במהלך השנה, פוקדים את העיר עשרות אלפים. ציבורים שונים ומגוונים מגיעים לחברון – העיר שמחברת בין הבאים אליה, חילונים דתיים וחרדים, ספרדים, אשכנזים, מזרח מערב. מאזור המרכז ומהפריפריה. באזכרה לקדושים שנרצחו בתרפ"ט היה ניתן לראות רוב משתתפים בכובעים ובחליפות, תלמידי ובוגרי  ישיבת "חברון", הישיבה היוקרתית שפעלה בעיר האבות והוציאה מתוכה גדולי עולם, ולאחר הטבח עקרה וקבעה את משכנה בירושלים. גם הם התחברו השנה לחברון.

חברון צריכה להיות של כל עם ישראל – ומעבר לכך ההתיישבות היהודית בעיר צריכה להיות משימה לאומית של מדינת ישראל, ושל הנהגתה.

80 שנה. הרבה חלף מאז ועדיין טרם נגולה חרפת הטבח הנורא. בעוד שלפני שמונים שנה יהודים ישבו כמעט בכל רחבי העיר חברון, כיום הם יושבים רק בשלושה אחוזים משטחה, ונאסר עליהם לנוע ביתר חלקי העיר. הערבים יחד עם ארגוני שמאל קיצוני מנסים כל העת לבצע פרובוקציות מכוונות על מנת להשחיר את פניהם של הגיבורים המוסרים את נפשם לגור בעיר האבות ולחדש את מורשתם של אבות האומה, ושל הקדושים שנרצחו במאורעות תרפ"ט – בשל היותם יהודים. אולמות התפילה, נסגרים לתפילות יהודים ביום חגם של המוסלמים. מעבר לכך  הרכוש היהודי בחברון שנשדד מהם לאחר המאורעות עודו תפוס – בחלקו על-ידי ערבים ובחלקו  על-ידי האפוטרופוס על נכסי הממשלה, כאשר הוא עומד במצב עזוב, הרוס, נטוש ומוזנח, ונמנעת מיהודים הזכות לשקמו ולהחזיר אליו חיים יהודיים.

אנו סבורים כי זו חובה מוסרית עליונה של ממשלת ישראל להשיב את הרכוש לבעליו ולאפשר ליהודים להתגורר בו, לפתחו ולטפחו.

ביישוב היהודי בחברון מדגישים כי גורמי שמאל מנסים ליצור מעין השוואה בין רכוש יהודי חברון לבין רכוש הנפקדים הערבים ממלחמת השחרור; אך להשוואה זו אין שחר. קהילת חברון הותקפה בפוגרום בידי כנופיות פורעים ב-1929, עשרות שנים לפני קום המדינה; אין שום קשר בין רכוש זה לרכושם של הערבים שפתחו בהתקפה על מדינת ישראל שאך קמה ב-1948. רכוש יהודי חברון, בדיוק כמו רכוש היהודים שנרצחו בשואה, חייב להיות מוחזר לבעליו, ובינתיים על המדינה לאפשר ליהודים לגור בו, ולדאוג לפיתוחו ושמירתו. המשך הגדרתו כ"רכוש נפקדים" מהווה המשך למעשה הגזל והשוד בידי הירדנים שהכריזו עליו כ"רכוש האוייב הציוני". יש לתקן עוול זה, הזועק לשמים, כדי לרפא, ולו חלקית, את הפצע הפעור של פרעות תרפ"ט.

כך תוכל מדינת ישראל לעשות את חלקה -הבסיסי ביותר - להשיב תשובה למופתי הנאצי הרוצח אמין אל חוסייני וממשיכי דרכו, ותוכיח כי עם ישראל התגבר על הטרור וניצח אותו.

בנין חברון היום הוא הניצחון הברור, והצעד המוסרי והצודק ביותר בעת הזו.