שומרי החומות

השבוע יגיע שוב השליח האמריקני ג'ורג' מיטשל לישראל כדי להמשיך במסע הלחצים על המנהיגות בישראל נגד מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון ונגד המשך הבנייה והפיתוח ביש"ע ובשכונות ירושלים.

אסור שהביקור הזה יעבור בשקט. למרות הידידות בין ישראל לארצות הברית, על היושבים בבית הלבן להבין שאל להם להתערב ברגל גסה ולהכתיב מדיניות למדינה ריבונית קל וחומר ידידותית, מדיניות שפוגעת פגיעה ישירה באינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

לא ניתן שיקפאו את ההתיישבות בירושלים, ביהודה ובשומרון.

לשם כך נקיים עצרת מחאה ותהלוכת לפידים במרכז ירושלים, מככר פריז לעבר הקונסוליה האמריקאית, ביום שני, ו' מנחם-אב ה'תשסט, 27.7.09, יום נחיתתו של מיטשל בארץ. בשעה 18:30 , בהשתתפות חברי כנסת ואישי ציבור. נפגין עם קריאה ברורה: כן לעצמאות ישראל! לא לתכתיב אמרקאי!

בחרנו השבוע במדור 'ישעמדה' להביא את מאמרו של חבר מליאת יש"ע המתחדשת, והמומחה ליחסי ישראל-ארצות הברית, יורם אטינגר שפורסם השבוע ב – Ynet, תחת הכותרת: "תשובה ירושלמית הולמת לאובמה":

"עשרים וחמש ערים בארה"ב, ממסצ'וסטס בחוף המזרחי ועד אורגון בחוף המערבי, נקראות על שם ירושלים (Salem – שלם). הן מבטאות את היחס המיוחד של ארה"ב, מהמאה השבע עשרה ועד היום, לבירתו של העם היהודי, להיסטוריה של המדינה היהודית וליהדות. הקונגרס האמריקאי – הנציג האותנטי ביותר של הציבור האמריקאי - העביר שורה של חוקים והחלטות המכירים בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של המדינה היהודית וכמקום מושבה הראוי של שגרירות ארה"ב בישראל. הבוחר האמריקאי ונבחריו יודעים ש-3,000 שנים לפני כניסת הנשיא אובמה לבית הלבן, ו-2,770 שנים לפני הקמת ארה"ב, נכנס דוד המלך לירושלים, לב העם היהודי. אבל, אובמה רוצה לחלק את ירושלים, למנוע בנייה יהודית – ולעודד בנייה ערבית – בעיר. הוא לא מכיר אפילו במערב ירושלים כבירת ישראל.

ב-1949, עם סיום מלחמת השחרור, הפעילו הממשל האמריקאי, אירופה והאו"ם לחץ ברוטאלי על רה"מ בן-גוריון להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה, להכיר בה כעיר בינלאומית ולהימנע מבניית עובדות בשטח (בנוסף לדרישה "לסיים את כיבושי הנגב", לקלוט ולפצות את פליטי 1948.( תשובת בן גוריון הייתה הולמת ומיידית: הכרזה על ירושלים כעיר בירה, העתקת משרדי ממשלה ועסקים לעיר, בנייה עד קווי שביתת הנשק בעיר, יישוב מסיבי של עולים בעיר ושדרוג התשתית התעבורתית לירושלים. נחישות בן גוריון הבהירה לארה"ב שירושלים והנגב אינם עומדים למו"מ והעניקה לירושלים מרחב ביטחון והתפתחות לדור הבא.

ב-1967, איימו הממשל האמריקאי והקהילה הבינלאומית על רה"מ אשכול שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים תפגע קשות בישראל. אשכול הלם חזרה ובפסקנות: סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות מעבר ל"קו הירוק" ובנייה מהירה של רמת אשכול.

ב-1972-1970, בתגובה ל"תכנית רוג'רס" שקראה לנסיגת ישראל ל"קווי 1967" ולחסות שלושת הדתות על ירושלים, הניחה רה"מ גולדה מאיר את המסד לשכונות הלווין סביב ירושלים מעבר ל"קו הירוק" - נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית -  שהעניקו לעיר תשתיות קרקע קריטיות להתפתחות עד עתה. 

ב-2009 מפעיל אובמה לחץ פסיכולוגי על ישראל לחלוקת ירושלים, שתשלול ממנה עתודות קרקע אדירות. עתודות הקרקע חיוניות לשדרוג דרמטי של תשתיות התעבורה והבנייה, שהן תנאי בל-יעבור למהפך ממאזן הגירה יהודית-שלילי (החוצה) למאזן הגירה יהודית-חיובי (פנימה). תשובה הולמת לאובמה, שנועדה בעיקר למשוך יזמים, ליצור מקומות עבודה, לספק דירות במחירים סבירים ולהעניק לירושלים מרחב התפתחות לדורות הבאים: השלמת "דרך בגין" לכביש טבעת, תהליך מהיר להרחבת הכבישים 1 ו-443, סלילת כביש 45 לשפלה, רכבות מהירות לירושלים ובירושלים, נמל תעופה בינלאומי, אזורי תעשייה מסורתית ועילית, אזורי מגורים וכבישי גישה פנים-עירוניים מהירים. הדבר מחייב הרחבת התחום העירוני למזרח הריק-יחסית עד ים המלח, הרודיון ובעל חצור, למערב עד מודיעין וקריית ספר, ולדרום עד בית"ר עילית וגוש עציון.