שומרי החומות
השבוע יגיע שוב השליח האמריקני ג'ורג' מיטשל לישראל כדי להמשיך במסע הלחצים על המנהיגות בישראל נגד מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון ונגד המשך הבנייה והפיתוח ביש"ע ובשכונות ירושלים.
אסור שהביקור הזה יעבור בשקט. למרות הידידות בין ישראל לארצות הברית, על היושבים בבית הלבן להבין שאל להם להתערב ברגל גסה ולהכתיב מדיניות למדינה ריבונית קל וחומר ידידותית, מדיניות שפוגעת פגיעה ישירה באינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
לא ניתן שיקפאו את ההתיישבות בירושלים, ביהודה ובשומרון.
לשם כך נקיים עצרת מחאה ותהלוכת לפידים במרכז ירושלים, מככר פריז לעבר הקונסוליה האמריקאית, ביום שני, ו' מנחם-אב ה'תשסט, 27.7.09, יום נחיתתו של מיטשל בארץ. בשעה 18:30 , בהשתתפות חברי כנסת ואישי ציבור. נפגין עם קריאה ברורה: כן לעצמאות ישראל! לא לתכתיב אמרקאי!
בחרנו השבוע במדור 'ישעמדה' להביא את מאמרו של חבר מליאת יש"ע המתחדשת, והמומחה ליחסי ישראל-ארצות הברית,
"עשרים וחמש ערים בארה"ב, ממסצ'וסטס בחוף המזרחי ועד
ב-1949, עם סיום מלחמת השחרור, הפעילו הממשל האמריקאי, אירופה והאו"ם לחץ ברוטאלי על רה"מ בן-גוריון להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה, להכיר בה כעיר בינלאומית ולהימנע מבניית עובדות בשטח (בנוסף לדרישה "לסיים את כיבושי הנגב", לקלוט ולפצות את פליטי 1948.( תשובת בן גוריון הייתה הולמת ומיידית: הכרזה על ירושלים כעיר בירה, העתקת משרדי ממשלה ועסקים לעיר, בנייה עד קווי שביתת הנשק בעיר, יישוב מסיבי של עולים בעיר ושדרוג התשתית התעבורתית לירושלים. נחישות בן גוריון הבהירה לארה"ב שירושלים והנגב אינם עומדים למו"מ והעניקה לירושלים מרחב ביטחון והתפתחות לדור הבא.
ב-1967, איימו הממשל האמריקאי והקהילה הבינלאומית על רה"מ אשכול שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים תפגע קשות בישראל. אשכול הלם חזרה ובפסקנות: סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות מעבר ל"קו הירוק" ובנייה מהירה של רמת אשכול.
ב-1972-1970, בתגובה ל"תכנית רוג'רס" שקראה לנסיגת ישראל ל"קווי 1967" ולחסות שלושת הדתות על ירושלים, הניחה רה"מ גולדה מאיר את המסד לשכונות הלווין סביב ירושלים מעבר ל"קו הירוק" -
ב-2009 מפעיל אובמה לחץ פסיכולוגי על ישראל לחלוקת ירושלים, שתשלול ממנה עתודות קרקע אדירות. עתודות הקרקע חיוניות לשדרוג דרמטי של תשתיות התעבורה והבנייה, שהן תנאי בל-יעבור למהפך ממאזן הגירה יהודית-שלילי (החוצה) למאזן הגירה יהודית-חיובי (פנימה). תשובה הולמת לאובמה, שנועדה בעיקר למשוך יזמים, ליצור מקומות עבודה, לספק דירות במחירים סבירים ולהעניק לירושלים מרחב התפתחות לדורות הבאים: השלמת "דרך בגין" לכביש טבעת, תהליך מהיר להרחבת הכבישים 1 ו-443, סלילת כביש 45 לשפלה, רכבות מהירות לירושלים ובירושלים, נמל תעופה בינלאומי, אזורי תעשייה מסורתית ועילית, אזורי מגורים וכבישי גישה פנים-עירוניים מהירים. הדבר מחייב הרחבת התחום העירוני למזרח הריק-יחסית עד ים המלח, הרודיון ובעל חצור, למערב עד מודיעין וקריית ספר, ולדרום עד בית"ר עילית וגוש עציון.
הקרב על ירושלים מחייב גם שיתוף פעולה עם נבחרי הציבור האמריקאי בשני בתי הקונגרס. זה הזמן להביע תמיכה בהצעת החוק מ-1999 – שזכתה לתמיכת 84 סנטורים אך להתנגדות ממשלת ישראל – המונעת מהנשיא לעכב את העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. זה הזמן לעודד את ידידי ישראל בקונגרס, ובמיוחד את יו"ר וועדות הבחירות בבית הנבחרים ובסנאט, למחזר תיקוני-חוק והחלטות של הקונגרס הקובעים שירושלים המאוחדת היא בירתה הבלעדית של ישראל.
התפתחות ירושלים דורשת – כמו בעבר - קריאת תיגר על הממשל האמריקאי, כדי להפוך את ירושלים לעיר של קליטה, תעסוקה וצמיחה. השלמה עם מדיניות אובמה תחריף את מגמת הנטישה, האבטלה והקמילה של ירושלים ותהווה את האיום הביטחוני והדמוגראפי הקטלני ביותר לעיר הבירה מאז 1967.