באחדות לשם שמים

זמן מעמד מתן תורה, בתחתית הר סיני עומד עם ישראל כשהוא מאוחד. כאיש אחד – בלב אחד. ולא בכדי. הבסיס לקבלת התורה הוא היותנו מאוחדים. אחדות היא אינה אחידות, אך היא מחייבת שכל פעולותינו יהיו ביחד – לשם שמים. בדרך זו עלינו גם לפעול במאבקים למען מפכל ההתיישבות החלוצי ביהודה ושומרון.

חג מתן תורה הוא הזמן לחזור אל הרגעים ההם, המופלאים, הניסיים, של מתן תורה בתחתית הר סיני. כבר דקדקו הדרשנים מה היה הנס הגדול במתן תורה. לכאורה המעמד כולו. התגלות של הקב"ה לעם שלם, קול שופר הולך וחזק, ברקים ורעמים, עוף לא צייץ, התרפאות חולים מחוליים. אך נדמה כי בתוך כל המעמד הניסי הזה, עומד בתחתית ההר היסוד, הבסיס להכל – האחדות. כאיש אחד, בלב אחד.

יכול שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות, כבר אמרו חז"ל שבעים פנים לתורה. אך הלב ... הלב היה מאוחד. לשם שמים. נדמה שקשה להפריז בחשיבותה של מידת האחדות בתוך עם ישראל.-

אחדות אין פירושה אחידות. ריבוי דעות הוא טבעי ומבורך, אך השאלה תמיד היא מה עומד שם בבסיס, בתחתית ההר. האם המטרה היא לשם שמים, לשם בירור חלקי האמת ומרכיביה, לשם התקדמות, למען עם ישראל – ביחד? או חלילה מחלוקת לשם מחלוקת.

נאמר בפרקי אבות  "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.  איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו".   כאשר המחלוקת היא במטרה להגיע אל האמת ולברר את ההלכה, זו מחלוקת לשם שמים, וסופה להתקיים. אך כאשר הצדדים במחלוקת עוסקים בה מתוך גאווה והתנצחות לשמה. המפרשים תמהו מדוע נאמר מחלוקת קרח ועדתו, ולא הוזכר הצד השני של המחלקת - משה ואהרון, כשם שהוזכרו לפני כן שני הצדדים למחלוקת - מחלוקת הלל ושמאי? תוספות יום טוב בשם מדרש שמואל אומר שבמחלוקת הלל ושמאי היו שני הצדדים שווים, מטרת שניהם היתה מכוונת כלפי שמיא, והגם שהתנצחו זה עם זה בהלכה ובהשקפה "ואע"פ שמחלוקתם היתה חריפה, אלו אוסרין ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלשאת נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי", ואילו במחלוקת קורח ועדתו אין כאן שני צדדים שווים, שהרי משה ואהרון כוונתם לשם שמים הייתה, ולא כך כוונתם של קרח ועדתו.

במחלוקת בית שמאי ובית הלל – הצדדים נחלקו אלו על אלו, ואילו במחלוקת קרח ועדתו, הם נחלקו מתוך הנהגת משה ואהרון וממילא נחלקו במובן של התפלגו מעם ישראל.

חג מתן תורה חותם את ימי ספירת העומר, ימים שברבים מהם נוהגים מנהגי אבלות בשל מות תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד איש בחברו. עלינו להתעלות מהמדרגה של "לא נהגו כבוד" לעבר מדרגת "כאיש אחד בלב אחד".

יתכן וניצבים אנו בפתחם של מאבקים לא פשוטים. מבית ומחוץ. על הפסוק "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים י"ז, א') מביא רש"י את דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף פט) – "אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל". אנו מקווים כי הפעם לא יהיה זה ימין שהוא שמאל . על ממשלת הימין שנבחרה  וקיבלה מנדט לפתח את ההתיישבות ביהודה ושומרון, ולחזור לדרך ציונית-ערכית של חידוש ופיתוח ההתיישבות, ולא להמשיך את מדיניות השמאל כנגד נקודות היאחזות ביו"ש ותושביהן. במקום לחתום על צווי תיחום ליישובים ההופכים במשיכת קולמוס  תושביהם החלוצים המוסרים את נפשם על בניין הארץ לפורעי חוק. על הממשלה, על העומד בראשה ועל שר הביטחון לחתום לאלתר על צווים המאשרים את המשך הבנייה והפיתוח ביישובי יש"ע.