משפט צדק

בעוד ששר הביטחון אהוד ברק טוען שהוא חייב לפנות את מתיישבי בית השלום בחברון, וזאת כדי לא להביא לזילות של בית המשפט העליון שהורה על כך, התמונה הולכת ומתבהרת. עוד ועוד בכירים בקרב מערכת המשפט שבוחנים את פסק הדין של בג"ץ בנושא בית השלום יוצאים נגד קביעתו של שר הביטחון וטוענים: הדיווח על פסק הדין באמצעי התקשורת שממנה ניזונו ראשי מערכת הביטחון היה מוטעה ושקרי. בחרנו השבוע להביא את דבריו של שופט בית משפט העליון בדימוס יעקב טירקל מתוך חוות דעתו על פסק הדין שאותה פרש השבוע במהלך ראיון בערוץ 7: 

כבוד השופט יעקב טירקל: "אם ננסה לתמצת את פסק הדין, המציאות בבית השלום היא כדלהלן: היהודים שרכשו את הבית טוענים כי יש בידם את כל המסמכים והראיות המוכיחות שהרכישה בוצעה כדת וכדין. לאחר השלמת הרכישה מבחינתם הם נכנסו לתוך המבנה. הצד שכנגד, המוכר הערבי, טוען כנגדם שלא היו רשאים להיכנס למבנה בשל טענתו שהמכר לא הושלם. זו המחלוקת הבסיסית בין הצדדים. מאחר והמתיישבים נכנסו לתוך המבנה ותפסו אותו, פנה המוכר למשטרה וביקש ממנה סיוע בסילוק הפולשים לשיטתו. על פי החוק אדם שפלשו לתוך נכס בבעלותו, רשאי לסלק את הפולשים בעצמו או לבקש לשם כך את עזרת המשטרה. כך נהג המוכר הערבי ומהנקודה הזו החלה הפרשה להתגלגל. רוכשי הנכס היהודים פנו לבג"ץ וביקשו ממנו להוציא צו כנגד המשטרה שיעכב אותה מלסייע למוכר לפנות את התושבים שאכלסו את הבית לאור טענתם שהם רכשו אותו כדת וכדין. מה פוסק בסוגיה בית המשפט העליון? כאן יש  להיזהר ולדייק. שופטי העליון מצהירים: אנחנו לא נכנסים לבירור הסוגיות עצמן של הבעלות. כך נכתב גם בפסק הדין: "ההליך בענייננו לא נועד לבירור זכויות הקניין בין הצדדים ולא לנו להכריע בסוגיות המורכבות העולות מפרשה מסובכת זו, ככל שהיא עוסקת במהותו של הסכם המכר וזכויות הצדדים על פיו", דהיינו, בית המשפט העליון לא קובע כאן שום עמדה לגבי הזכויות בנכס.

 השופטים ממשיכים בפסק הדין וכותבים: "השאלה העומדת להכרעתנו היא רק זו - האם החלטת המדינה לפעול לסילוק העותרות או מי מטעמן מחזקתן שתפסו במבנה ללא הסכמת המוכר, ראג'בי, עומדת במבחן הסבירות לאור הראיות המנהליות שנצטברו בידי המדינה וכו'", דהיינו, במילים אחרות, האם מותר למדינה לסייע לסלק אותם. הם אומרים שמדובר בסוגיה סבוכה עם ראיות מפוקפקות, הן לעניין הרכישה מצד אחד וכן טענות מפוקפקות מצידו של המוכר . על כך טענה המדינה שעד להכרעה בעניין המכר צריך להחזיר את המצב לקדמותו. על פי תפיסה זו החזרת המצב לקדמותו מבוססת בין היתר, על הסכמה של המוכר ראג'בי, בעל הנכס הקודם, שעד להכרעה שיפוטית בנושא, יפונו המתיישבים בבית, והמדינה היא זו שתחזיק בנכס במהלך תקופת הביניים, ואני מצטט: "עד להכרעה בהליך בירור הזכויות המהותיות בערכאות". דהיינו, בתקופת ביניים מסוימת הצבא יחזיק בנכס, והשופטים נותנים שהות למתיישבים שמחזיקים בנכס שהות של שלושה ימים לפנות את המבנה מרצון ולמסור אותו לצבא ואם הדבר לא ייעשה, אני מצטט "ניתן יהיה לפעול על פי צו סילוק פולשים כאמור". צו סילוק פולשים זה צו החל ביהודה ושומרון שמקביל להוראות מסוימות בתחום המקרקעין בתחומי ישראל ומשמש לסילוק אנשים שתפסו חזקה שלא כדין. אני מדגיש: "ניתן יהיה לפעול", דהיינו, בניגוד לכל מה שנאמר ונכתב בתקשורת, אין כאן הנחייה למדינה לפנות את האנשים האלה, אין הנחייה כזו, אין הוראה כזו, וכל ההתבטאויות של שר הביטחון וסגנו היו מאוד לא לרוחי, משום שהם אמרו ש"ניתנה הנחיית בג"ץ" ו"אנחנו נפעל לפי הנחיית בג"ץ", אך במציאות אין כזו הנחייה, מה שנאמר שם: אחרי שלושת הימים אתם רשאים לפעול, דהיינו, יש לכם שיקול דעת, תרצו - תפעלו, לא תרצו - לא תפעלו, תרצו להשהות את הפעולה - תוכלו להשהות את הפעולה.

מראיין: זאת אומרת, כבוד  השופט טירקל, שגם שר הביטחון, גם ראש הממשלה, גם הרמטכ"ל הבוקר שעדיין ממשיך, כולם בעצם אומרים: החוק מעל כולם, אנחנו חייבים לפנות את הבית הזה.

כבוד השופט בדימוס יעקב טירקל: הם לא חייבים לפנות, הם רשאים לפנות או ליתר דיוק, זה בגדר שיקול הדעת שלהם. אם הם יחליטו לפנות אחרי שלושת הימים האלה - זכותם לפנות, אני לא אומר שהם לא רשאים לפנות, הם לא חייבים לפנות.

אני בהחלט שותף לביקורת, על אמצעי התקשורת והצורה שהם דיווחו על פסק הדין. פסק הדין, כפי שהוא קיבל ביטוי בתקשורת, הוא פסק דין אחר ממה שניתן בבג"ץ וכתוצאה מזה נוצרה מהומה גדולה מאוד שלא היה צורך להגיע אליה בכלל, וזה מצער מאוד. מצער גם ששר הביטחון נגרר בעצם אחרי הפרשנויות והביטוי שקיבל פסק הדין בתקשורת, והחליט, כנראה בעקבות זה, כל מיני החלטות שהוא לא היה צריך להחליט אותן.

במקרה כזה, מאחר וכל מיני ראיות התערבבו כאן: ראיות טובות, ראיות קלושות ואפילו ראיות שטוענים שהן מזויפות, אני הייתי מציע להעביר את ההכרעה - גם בשאלה הזמנית - לבית המשפט המחוזי שבפניו תלוי עניין הבעלות בנכס הזה.

שם הרי יוצגו כל הראיות והטענות, והוא יוכל – על פי הראיות שיאששו את טענות הצדדים - להחליט על פיהן האם אכן צריך לתת צו זמני כלשהו לגבי הפינוי עוד בטרם ההחלטה הסופית על הבעלות או שאין בכך צורך. מצב כזה,  כאשר בית המשפט המחוזי הוא זה שיחליט בעניין על סמך ראיות  שיונחו לפניו וירידה לעומקה של הסוגיה, יהיה טוב יותר, ולא יגרום לכל המהומה שנוצרה כתוצאה מפרשנות לא נכונה של פסק הדין על ידי אמצעי תקשורת ובעקבותיהם על ידי כל מיני אנשים מאוד נכבדים.