בסוכות תתיישבו

ישנן שני מצוות שבהן אדם כדי לקיימן צריך להיות כל כולו בתוך המצווה כמו שנוהגים לומר עם הבוץ שעל מנעליו. מצוות סוכה היא אחת מהן. בחג הסוכות אנחנו עוזבים את בית הקבע, ועוברים לדור בסוכה, בדירת ארעי. אנו מברכים על לישב בסוכה, כאשר אנחנו "בתוך" המצווה פיזית, כשמעל ראשנו סכך, ומצדדינו הדפנות. מצוות יישוב ארץ ישראל אף היא מצווה שכדי לקיימה אנו צריכים להיות "בתוך" המצווה בתוך ארץ ישראל – בכל חלקיה, ובהתיישבות בפרט – בחיזוק יישובים קיימים ובהקמת נקודות התיישבות חדשות. מול כל הקשיים והמעכבים המנסים להצר את צעדנו ולנוכח כל המורכבויות שעומדים בפנינו חובה עלינו לפעול בנחישות, בחכמה ובתחבולות לקיום מצוות יישוב הארץ. 'להכניס' את הידיים ואת הרגליים לתוך ה'בוץ' של עולם העשייה על כל קשייו ומורכבויותיו ובתוך המציאות להצליח בע"ה לקיים את המצוות יישוב הארץ.  מפעל ההתיישבות ביש"ע הוא אחד מהמפעליים החלוציים ביותר בארץ בישראל בעת הזו וזכות גדולה שמורה לכל מי מכניס עצמו את כל כולו למען קיום מצוה זו..

סוכה על פי ההלכה צריכה להיות מגורים ארעיים. את הסוכות אנו בונים כזכר לסוכות שבני-ישראל הקימו במדבר בדרך לנחול את ארץ ישראל וליישב אותה.

גם מפעל ההתיישבות ביש"ע החל מסוכות קטנות, מדירות ארעי כאלה ואחרות בדרך לשוב לנחלת אבותינו. יישובים רבים ביהודה ושומרון התחילו מסוכה, מקראוון, מאשקובית, מאוהל וממכולה שהוצבה בנקודה, ובמרוצת הזמן הסוכות, שהן בבחינת ענני הכבוד שהלכו לפני המחנה, הפכו למגורים ולדירות קבע ויחידות דיור רבות שנבנו במקום. גם כיום ישנן משפחות רבות, צעירים ומבוגרים, אנשי ערכים ואידיאליים, הרוצות לקבוע את מקום מושבן בהתיישבות, בנופי התנ"ך של חבלי יהודה ושומרון, אך בשל הגזרות על הקפאת הבנייה מתקשות למצוא בית או דירה למגורים, ולכן מסכימים להצטופף בדירות ארעי – יחידות דיור קטנות, קראוונים ומכולות.

מי שגר בבתים של קבע יצא במהלך ימי חג הסוכות לסוכה בבחינת "תשבו כעין תדורו", אך בפרוש עלינו הימים הנוראים וימי גם הסוכות הבעל"ט, נזכור את אלה שגרים בדירת ארעי לא רק שבעת ימים, אלא במשך כל השנה – את אחינו המגורשים מגוש קטיף ומצפון השומרון.

אין ספק כי הם, אוהבי ארץ ישראל ונאמניה, עומדים בניסיון מדי יום ביומו, כבר למעלה משלוש שנים מאז הגירוש הנורא מבתיהם ומיישוביהם הפורחים והקהילות המלבלבות.

למרות הדרך המתמשכת, ולמרות הקשיים העצומים, שהולכים ומתחדדים, כשעוד תקופת חגים עוברת לה בקראווילות ולא ביישובי הקבע, הם אינם אומרים נואש. אנשי גוש-קטיף ממשיכים באמונה, להפיץ את הרוח הכתומה, ממשיכים בבניית הקהילות החמות, בעזרה ההדדית, בתמיכה איש ברעהו, בחברות האמיצה, ובשותפות לדרך. ממשיכים ברצון לבנות את הארץ ביישובים ובגרעינים – מרמת הגולן ועד משכיות שבבקעה, מאריאל שבשומרון עד טנא עומרים שבדרום, מניצן ועד ליישובי מזרח לכיש, וחולות הנגב.

בתפילת "נעילה" ביום הכיפורים, בשעת דמדומים פנינו לקב"ה ובקשנו: "פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום", אנו מתפללים ומקווים כי מעבר לשער הפרטי,  נזכה לפתוח את שער הכיסופים, ולשוב לגוש קטיף ולצפון השומרון – ובעז"ה לכל מרחבי ארצנו. אנו מייחלים שחג הסוכות של המגורשים לא יהיה יציאה ממגורים זמניים לדירת ארעי אחרת, אלא סוף סוף אל יישובי הקבע – כשלב ראשון עד להקמת שכינתא מעפרא ולהקמת יישובי חבל עזה בשנית.

בחג הסוכות שבו עם ישראל עולה לרגל לירושלים עיר הקודש, נזכור את מי שנמצא בדירת ארעי כבר קרוב ל – 23 שנה, בצינוק, כשחייו תלויים לו על בלימה – את יהונתן פולארד.

מקורביו פנו בתקופה האחרונה לציבור וביקשו להעתיר עליו תפילה, ולהוסיף את שמו במהלך התפילות בחגי תשרי, למען יצא מאפלה לאורה, ויזכה לחונן את עפרה של ארץ ישראל, ולעלות לרגל עם כל אחיו בית ישראל.

יהי רצון שנזכה לשמחת חג שלמה – מתוך פריחה התחדשות, שליחות והתיישבות, ולפתקא טבא – לכל עם ישראל

מועצת יש"ע מאחלת לכל בית ישראל

חג סוכות שמח