להוציא דיבת הארץ

בפרשת המרגלים אנו קוראים על המרגלים הנשלחים לתור את הארץ, וכאשר הם שבים ממה הם מנסים להמס את לב העם – "אפס כי עז העם", "ונהי בעיניהם כחגבים". כאשר המרגלים מגיעים לארץ ישראל נגלית אליהם ארץ טובה מאוד מאוד, אך הם בוחרים מתוך הטוב הזה דווקא לראות את השחור והקודר, את הקשיים, ואף להעצים אותם.

השבוע הגיעה כאן לביקור שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס. וכמו אורח שנכנס למארחיו הביתה ומניח רגליים מלאות בוץ על שולחן הסלון, היא החלה זורקת רפש בהתיישבות ובתהליכי הבנייה בירושלים ובסביבותיה. "ההתנחלויות בשטחים – בעיה" קבעה רייס והוסיפה "לא נראה בבנייה המתבצעת כעת, חלק מגבולות הקבע הישראלים".

דברים אלו הינם חוצפה ועזות מצח, והתנהלותה של רייס, המגיעה למדינה ריבונית וקובעת למענה את מדיניותה מקוממת וצריכה להדליק אצלנו נורה אדומה. מגיעה שרת חוץ של מדינה זרה לירושלים, ונוזפת בישראל על שהיא מספקת דיור לתושביה בלב בירתה. כלום יעלה על הדעת ששר חוץ כזה או אחר או אפילו ראש ממשלה או  נשיא מדינה כלשהי, יגיעו לוושינגטון הבירה, וייתקפו את האמריקנים על הבנייה ב סביבותיה ובשכונותיה?

אך האשמה העיקרית היא ממשלת אולמרט-לבני שמסכימה לכך, וראשיה מתייחסים ליריקה בפרצופה של ישראל כאל טיפות גשם. זהו שפל נוסף של עליבות בהתנהלות הממשלה.

חוסר התגובה של ממשלת ישראל זעק בשפל של עליבות כפשיטת רגל מדינית. כאשר קברניטי המדינה מתנהגים ברפיסות כזו הם פוגעים בחוסנה ובעמידתה האיתנה על שמירת עקרונותיה והחופש המדיני.

כאשר ממשלת אולמרט-לבני החלה בכהונתה, התגאתה בהבנה עם נשיא ארה"ב על עתיד גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון; תוך כשנתיים הממשלה הכושלת הזו  איבדה את התמיכה הבינלאומית אפילו על עתיד גילה, רמות ופסגת זאב והפכה כל סגירת מרפסת ברמת אשכול ובגבעה הצרפתית לדיון דחוף בעצרת האו"ם.

אולמרט היה אמור להבין שכשאשר הוא מקפיא את הבניה בכל יהודה ושומרון, ואפילו בגושי ההתיישבות – הוא מעביר את המאבק המדיני אל תוככי השכונות היהודיות בירושלים.

על ממשלת ישראל להתנער מהצהרותיה של קונדוליסה רייס, ולהצהיר מנגד קבל עם ועולם שירושלים היא בירתו של העם היהודי, וככזו הבנייה בה והרחבתה היא ערך ראשון במעלה עבור מדינת ישראל. על הממשלה להבין שרק כאשר היא תפנים ותכיר בחשיבות ההתיישבות בשכונות ירושלים וביהודה ושומרון, ותפסיק את הגזרות וההקפאות כנגדה, היא תוכל גם לעמוד על שלה, מול מדיניות חוץ של גורמים אחרים בינלאומיים – בין אם זה מדינות ידידותיות כארה"ב ובין אם אלו אויבינו שמסביב. לצערנו, ספק רב אם הממשלה הנוכחית, על כל כישלונותיה ורפיסותה תוכל למהלך שכזה.