לעבר העשור הבא

השבוע ציינו ארבעים ואחת שנים לשחרור ירושלים ומרחבי יהודה ושומרון, בסימן נעילת חגיגות הארבעים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. זה זמן מתאים לעצור רגע, לסכם את ההישגים שלנו עד כה, ובעיקר לחשוב מה אנו רוצים מעצמנו ואילו יעדים אנו מציבים לעצמנו בעשור הקרוב. "בן ארבעים לחכמה" – אומרת המשנה בפרקי אבות. בחכמה, בנחישות ובמסירות נפש הצלחנו ב"ה לבנות, להפריח את השממה, ולהקים מפעל התיישבות מפואר, מהחשובים והחלוציים שבעשייה הציונית ובבניינה של המדינה. לא בנינו רק בתים פיזיים, אלא גם מערכת של חיים שלמים, של חלוציות, של הגשמה, של קהילות משגשגות ותומכות, של יישובים ובהם אוכלוסיה מגוונת, של ציבור שנכון למשימות שונות לא רק ביש"ע אלא בכל רחבי מדינת ישראל.

הבסיס של מפעל ההתיישבות ביש"ע הוא איתן חזק ומוצק. בכל אותן השנים ספגנו גם לא מעט מכות כואבות. מאירועי טרור קשים, עקירת יישובים ונקודות היאחזות, ועד החרבת גוש יישובים שלם – עקירת וגירוש תושבי גוש קטיף וצפון שומרון. אולם למרות המכות הקשות שספגה ההתיישבות ולמרות ניסיונות אויבינו לחבל כל העת במאמצי העשייה והיצירה, ההתיישבות ממשיכה להתקדם ומושכת לתוכה עוד ועוד אנשים ומשפחות שונות מקשת רחבה של הציבור הישראלי.

עתה, בסיכום שנות ארבעים אנו צריכים להציב לעצמנו את המטרות והשאיפות לשנים הקרובות. "ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כ"ו, י"ג). הגיע הזמן לבנות קומות נוספות להתיישבות. חלקן לגובה כדי להמשיך ולהתפתח ולהתקדם וחלקן בעומק הקרקע, בזרמים התת-קרקעיים כדי להעמיק את הבסיס שיאפשר את הצמיחה וההתקדמות.

עלינו להמשיך ולנסות להביא ציבורים נוספים להתגורר ביש"ע. כיום הביקוש גדול ההיצע ב"ה, ואנו מקווים שממשלות ישראל יבינו את האיוולת הנוראה שבגזרות חנק והקפאה על הבנייה ביישובים, ויאפשרו לעוד ועוד משפחות שרוצות לקבוע את מקום מושבם ברחבי ארצנו, ולבנים ממשיכים, הדור השני והשלישי לאנשי ההתיישבות, הרוצים לגור בסמיכות להוריהם ולהמשיך את דרכם החלוצית.

כיום מתגוררים קרוב ל 300,000 ישראלים ביהודה ושומרון. אנו מקווים ופועלים שעד שנת היובל לחידוש ההתיישבות יחיו למעלה מחצי מיליון יהודים ביש"ע.. עלינו להשכיל כי כאשר יגדל ויוכפל מספרנו תהפוך ההתיישבות לעובדה מוגמרת, אשר איש לא יעיז להטיל ספק בקיומה, או יחשוש לרכוש דירה בשל איום פינוי שמרחף מעל האזור.

אך זה עוד לא מספיק. לצד ההתרחבות הגדילה והצמיחה, עלינו להמשיך ולפעול פנימה, בעומק הלבבות, כדי לחבר כמה שיותר אנשים למעשינו ולהתיישבות – שגם אם לא יבואו בעצמם לגור באחד מהיישובים, יתמכו ויעודדו, ולכל הפחות יבינו את החשיבות העצומה שיש להתיישבות כנכס אמוני ומוסרי - על פי הצדק והאמת הטבעיים – יישוב ארץ ישראל בנחלת אבות,  כנכס היסטורי תרבותי – האזורים שבהם התהלכו אבותינו, ובהם התקיימה מלכות ישראל של בית דוד, מחברון ועד שכם, מבית לחם ועד שומרון הקדומה, וכנכס ביטחוני ואסטרטגי – בלי התיישבות אין ביטחון, אין שליטה בשטח ובמרחב, ואין יד חופשית לצה"ל להגן גם על ישראל הקטנה.

כאשר נעמוד בע"ה ביעדים אלו אותם אנו מציבים לעצמנו, ונרחיב את מפעל ההתיישבות לאורך ולרוחב, לגובה ולעומק, נוכל לחכך ידיים בהנאה... ולהמשיך לאתגר הבא.