מאחזים

בימים האחרונים אנו עדים לקולות ומאמרים ביחס להסכם מאחזים שהתגבש כביכול בין ראשי מועצת יש"ע והמועצות ביהודה ושומרון לבין נציגי משרד הביטחון. אותם כותבים מתייחסים לביצה שלא נולדה. ראשית יש לציין שהדרגים במועצת יש"ע פועלים על פי עיקרון יסודי והוא: שמירה, חיזוק, ביסוס, ופיתוח ההתיישבות בכל אתר ואתר. זהו קו מנחה בכל פעולותינו. בכל צומת דרכים או התלבטות שמתעוררת לגבי מהלך כזה או אחר נבדקת קודם כל שאלת היסוד: 'האם הדבר יסייע ויעזור לחיזוק ההתיישבות'. גם למשמעות המדינית של כל מהלך ניתנים תשומת לב ושיקול דעת.

מעל אותן נקודות התיישבות המכונות "מאחזים" מתנוססים שני איומים קיומיים: האחד של בג"ץ, בעקבות עתירה של תנועת שלום עכשיו יחד עם פלסטינים כנגד מספר מאחזים - ובראשם מגרון, והשני של המערכת המדינית הפוליטית הרוצה 'להיפטר' מתפוח האדמה הלוהט שנקרא מאחזים אחת ולתמיד. ולהיפטר, משמעו מבחינתם, סילוק והחרבת נקודות התיישבות רבות ביו"ש.

נקודת המוצא הבסיסית שלנו היא כי אם לא נפעל ונשאר אדישים לתהליכים המתרחשים בנושא המאחזים נמצא את עצמנו עומדים מול שוקת שבורה במאחזים רבים, גם במקומות שהמרחק בינם לבין אישור והכשרה סופית הוא רק חתימתו של שר הביטחון.

לפני מספר חודשים הודיעה המדינה לבג"ץ כי היישוב מיגרון יפונה, חלילה, עד לחודש אוגוסט הקרוב. משמעות הדבר היא שאם נעמוד מנגד, ולא נפעל בדרכים כאלו ואחרות לשינוי המצב, הרי שהשופטים עלולים לתת לתשובת המדינה תוקף של פסק דין חלוט (כפי ששלום עכשיו ביקשו בדיון האחרון אולם השופטים סירבו) ובכך להכריע על עקירת מיגרון ומתן קצובת זמן למדינה ל'טיפול' במאחזים נוספים. בשל כך במטרה למנוע מצב כזה בעז"ה מתקיימת הידברות מול נציגי משרד הביטחון. התעלמות או עצימת עיניים אינן דרך לטיפול אחראי וענייני במצב המסובך. זו תהיה התנהגות של בת יענה הטומנת ראשה בחול.

בשלב הנוכחי אין שום הצעה מעשית לפיתרון הסוגיה, קל וחומר לא סיכום כלשהו בעניין. יודגש שנציגי ההתיישבות מציגים את המידע הרלוונטי המסייע להוכחת זיקתנו לאותן נקודות התיישבות המכונות 'מאחזים' וזאת על ידי הצגת מסמכים על מעמד הקרקעות, מועדי ההקמה והאישורים שניתנו להקמתם. לדוגמא: הטענה כאילו מגרון יושבת כולה על קרקע פרטית, שהיא בסיס טענת שלום עכשיו בבג"ץ, אינה נכונה כלל ועיקר. 

כל הדיונים מתנהלים כאשר מספר עקרונות מנחים אותנו: 

·        הידברות בשקיפות מלאה – ראשי המועצות האזוריות והמקומיות נמצאים בקשר מתמיד עם תושבי המאחזים שבתחומם. הם גם שותפים מלאים להתדיינות מול נציגי שר הביטחון. אם וכאשר יגיעו המגעים לשלב מעשי ותוצג ע"י המדינה הצעה לפיתרון על פי הקריטריונים דלעיל, ואנו נעריך כי נשמרים עקרונותינו לחיזוק וביסוס ההתיישבות נביא אותה בפני תושבי המאחזים והמנהיגות הרבנית והציבורית במקום. בכל מקרה מועצת יש"ע לא תחתום על שום הסכם מאחורי גבם של האנשים שאותם היא מייצגת ביישובים ובמאחזים הרלוונטיים.

·        בחינה עניינית של כל נקודה- ההתיישבות בארץ ישראל אינה סחורה הנמכרת בבזאר תורכי. לא נסכים לנהל מו"מ עבור מספר מאחזים בתמורה לפינויים חלילה של מאחזים אחרים. כל נקודה תבחן לגופה. אנו נציג את כל הטיעונים המאוששים את אחיזתנו במקום ונדרוש את האישור הפורמאלי על-מנת להכשיר את המקומות תוך מתן פתרונות קבע מקומיים באם ישנו צורך.

-         מסירת קרקע ארץ ישראל לשליטת גויים היא איסור גמור  - הן כנגד מצוות התורה והן כנגד עם ישראל ומדינת ישראל.

כל הצעה שתובא לפנינו צריכה לעמוד בכללים אלו.

כמובן שמעל הכל עומד עיקרון-על שאותו הזכרנו תחילה: שמירה, חיזוק, ביסוס ופיתוח ההתיישבות. תחת הכותרת 'מאחזים' נמצאים יישובי קבע ושכונות רבות ביישובים. הרוב המוחלט של המאחזים מצוי במצב בו ניתן להסדיר את חוקיותם בחתימה של שר הביטחון בלבד, זאת כפי שנדרש בכלל יישובי יו"ש על פי החלטות הממשלה שהוסדרו בחוק שנחתן בצו אלוף הפיקוד.

בטיפול אמיתי, מקצועי וענייני בסוגיה אפשר להגיע להסכמות ולהימנע מהחלטות חד צדדיות שעלולות להיות בעוכרנו. חובתנו לעשות הכל על מנת למנוע מראת קשים כפי שהיו בעמונה אך באם נתקל באוזניים אטומות ובחוסר נכונות לדיון ענייני ולהסקת מסקנות על-פי נתוני האמת, נאלץ לצאת למערכה להגנה על ההתיישבות, וננהל מאבק עיקש, נחוש ותקיף לשמיר על שלמות היישובים והמאחזים.

מועצת יש"ע קיימה בעבר מספר הסכמים עם ממשלות ישראל, סברנו אז ואנו סוברים היום כי הסכמים אלו חיזקו את ההתיישבות. בכל אותם מקומות שהוזזו או הוקפאו קיימים היום, בהם ובמקומות החלופיים הזמניים, יישובים ומאחזים הגדלים ומתפתחים ב"ה. אנו בוחנים את ההסכמים אך ורק במבחן התוצאה לחיזוק ההתיישבות. ניתן וראוי שנושא מורכב זה יידון בצורה עניינית, בכובד ראש ובאחריות נוכח המצב. אך אסור שההתיישבות תידרדר חלילה לכאוס של התלהמות, שמצות, הכפשות, קללות וגידופים, ובוודאי שלא לפגיעה ברכוש ובאלימות פי שכבר קרה לצערנו לאחרונה במחוזותינו. לנגד עינינו צריכה לעמוד המטרה הראשית והיא חיזוק ההתיישבות. ההתיישבות היא המטרה. המאבק הוא אחד האמצעים בין יתר הדרכים להשיג אותה. צריכים אנו לחזק את חוט השדרה וכח העמידה של מחננו מחד, אך לא להפוך את המאבק לעיקר ואת ההתיישבות לאמצעי, חלילה.