מה עוד צריך ?
בימים אלו יושבים נציגים ישראלים ופלסטינים בחדרי חדרים, פורשים את מפת ירושלים על השולחן ופורסים אותה לפרוסות. ירושלים הבירה, העיר שחוברה לה יחדיו כמאמר דוד המלך בתהילים, עולה על שולחן הניתוחים כדי לחלק אותה, לאחר שחוברה במלחמת התשועה בתשכ"ז.
דורות על גבי דורות של יהודים התפללו: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת". מדינת ישראל קמה, אך יהודים לא יכולים היו לגשת להתפלל על שריד בית המקדש ולשפוך שיחם בכותל המערבי משום שבעיר העתיקה שלטו הירדנים. בחסדי ה', במלחמת ששת הימים העיר שוחררה ואוחדה מחדש, וכך יכולים היום יהודים להסתובב ולחיות ברחבי עיר הקודש, תחת ריבונות ישראלית ללא חשש. שחרור ירושלים הביא רווחה גם לתושביה הערביים. סקרים ומחקרים מלמדים כי תושבי מזרח ירושלים מסרבים בכל הסדר עתידי לחיות תחת ריבונות פלשתינית, ולא מוכנים לוותר על תעודת הזהות הכחולה.
כל מי שלב יהודי פועם בקרבו חש את הקשר והזיקה לירושלים, מרגיש גם אם לא תמיד מבין בתוך תוכם כולם יודעים שירושלים היא מעל הכל. אבל בשבועות האחרונים נציגים רשמיים ושליחים של ממשלת ישראל מביעים מוכנות לוותר על חלקים נרחבים מירושלים ובהם גם אזורים בתוככי העיר העתיקה.
האינדיקציות לכך ברורות כשמש. הפלשתינים אומרים זאת בפה מלא. מנהיגיהם מתבטאים כמעט מדי יום ומדגישים כי אין שום משא-ומתן ללא ירושלים. "תהליך המשא ומתן התחיל והוא נוגע בכל סוגיות הליבה – בהן סוגיית הגבולות, סוגיית הפליטים וסוגיית ירושלים", אמר השבוע אבו-מאזן בתום פגישתו עם שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, שהגיע לביקור בישראל וברשות כדי לשמוע על ההתקדמות במשא ומתן מאז ועידת אנאפוליס. כמה ימים קודם לכן אמר אבו עלא, ראש המשלחת הפלשתינית במשא ומתן כי כל נושאי הליבה יונחו על שולחן המשא ומתן ללא יוצא מן הכלל וללא קדימות לאחד הנושאים על משנהו. בכיר פלשתיני אחר הודה בשיחה עם ה"ג'רוזלם פוסט" שאכן מדברים על חלוקת ירושלים בשיחות החשאיות.
ולא רק הפלשתינים. העיתון "מקור ראשון" פרסם בשבוע שעבר כי שרת החוץ ציפי לבני שמובילה את המהלך הודתה באוזני דיפלומטים זרים כי בשיחותיה עם אבו-עלא אכן דנים בכל נושאי הליבה, כולל ירושלים. לציטוט היא אמרה בתשובה לחבר מועצת העיר ירושלים ניר ברקת שטען כי מתרקם הסכם סודי על חלוקת העיר ש"באנאפוליס נקבע שישראל והפלשתינאים ינהלו משא ומתן שבו יידונו כל סוגיות הליבה "ללא יוצא מן הכלל".
אבל ראש הממשלה אהוד אולמרט, עורך דין ממולח, יודע 'לערבב' את המערכת הפוליטית כך שתתאים לשרידותו הפוליטית. כלפי השמאל הוא מציג משא-ומתן אינטנסיבי, כלפי הימין והחרדים הוא מנסה להרגיע ומדגיש כי סוגיית ירושלים לא עומדת על הפרק. יש כאלה שהאמירה הזו בלבד מספיקה להם כדי להמשיך ולתחזק את הקואליציה ואת הממשלה בזמן שנציגיה משתתפים בדיונים סודיים על ירושלים ולמעשה להוות גשר פוליטי שמאפשר גיבוש הסכם. כאשר יוסג ההסכם לאולמרט כבר לא יהיה צורך בהם, אך אז התפטרותם מהממשלה כבר לא תוכל לעצור את הסכנה כפי שכבר קרה בעבר.
אפילו העובדה שהמשא ומתן מתנהל תחת אש, שצוותי המו"מ נועדים בשקט ועל מי מנוחות בזמן שבשדרות ילדים מאבדים את רגליהם, ואזעקת צבע אדום נשמעת מדי כמה שעות – לא מדליקה אצלם נורה אדומה.
ההוכחות לכך שמתקיימות שיחות על ירושלים נמצאות על שולחן. ירושלים גם היא נמצאת על שולחן הניתוחים. לא מונח כאן אקדח מעשן, אלא כזה שיורה רשפי אש. מה עוד צריך?
חלוקת ירושלים בהיבט הביטחוני פירושה ריבונות חמאס במרחק מטרים ספורים מכיכר ציון שמשמעותה המיידית היא טילים וירי קל מהשכונות הערביות לעבר רחביה, בית הכרם, וקטמון. אין מערב העיר ללא מזרח העיר. חלוקת ירושלים פירושה אזעקת צבע אדום במשכן הכנסת, בבנייני האומה, במדרחוב בן יהודה ובתחנה המרכזית.
אבל חשוב גם לדעת את עיקר העיקרים. מאבקנו אינו על שטח, ולא על מרחב שליטה בלבד. הפלשתינים מבינים היטב שירושלים זה הלב שבאיברים. שמי ששולט בירושלים ובהר הבית, מי שקובע בה את בירתו, הוא זה שינצח בסופו של דבר במאבק על ארץ ישראל כולה.
חבל מאוד שיש אנשים יראי שמים, המחוברים לתורת ישראל, שפועם בקרבם לב יהודי, שלא מבינים זאת. הם הגשר שעליו צועד אהוד אולמרט לחלוקת ירושלים, בירת ישראל.
