ישעמדה – תגובת שרשרת עזה

"אני משוכנע בעמקי לבי ובמיטב הכרתי כי ההתנתקות הזאת תחזק את ישראל באחיזתה בשטח החיוני לקיומנו ותזכה בברכתם והוקרתם של קרובים ורחוקים, תפחית איבה, תפרוץ חרם ומצור ותקדם אותנו בדרך השלום עם הפלשתינים ושאר שכנינו. אומרים לי כי ההתנתקות תתפרש כנסיגה מחפירה תחת לחץ, ותגביר את מתקפת הטרור, תציג את ישראל ברפיונה ואת עמנו כעם שאינו נכון להילחם ולעמוד על שלו. אני דוחה על הסף את האמירה הזאת. כוחנו עמנו להגן על הארץ הזאת ולפגוע אנושות באויב המבקש את נפשנו". דברים אלה נשא ראש הממשלה דאז אריאל שרון במליאת הכנסת שעמדה לפני ההצבעה הגורלית על חוק העקירה האווילי ב -25.10.04. כבר אז נראו הדברים לרבים בעם ישראל כהזויים ומנותקים מהמציאות השוררת במזרח התיכון, אבל למרות זאת חברי כנסת רבים וחלקים גדולים בציבור הישראלי נהו אחרי פתרונות של מקסם שווא, של הריסת ישובים פורחים והפיכתם לבסיסי אימון למחבלים. ככל שאנו מתרחקים מאותו גירוש נורא, מתבררים יותר ויותר האסון, הסכנה, האיוולת, והטיפשות או עצימת העיניים שהביא עלינו מהלך העקירה. במקום פריחה וצמיחה כפי שהבטיח אז אריאל שרון וצוות הספינולוגים שלו שדאגו לשווק את התוכנית כמהלך גאוני וציוני מהמעלה הראשונה, קיבלנו אריזה ריקה מתוכן, עם ריקבון המכרסם והולך ופוגע בחוסנה של מדינת ישראל. "אם יפול קסאם אחד אחרי ההתנתקות" – אמרו אז ראשי קדימה – "נגיב בכל הכוח ובכל העוצמה". אבל לצערנו אריק שרון טעה. עם ישראל זכה למנהיגים שאין כוחם עמהם להגן על הארץ הזאת. הביטוי "לפגוע אנושות באויב המבקש את נפשנו" נראה מעט אירוני, כאשר ממשלת ישראל יחד עם שופטי בג"ץ מתלבטים האם וכמה מוסרי לנתק את החשמל ולהפסיק את אספקת הדלק לעזה.

אירועי השבוע הקודם, שכללו את נפילת חומות פילדלפי, גם הם הינם פרי ביאושים של תהליך העקירה. אמת, מחזה של מאות אלפי פלשתינים עוזבים את רצועת עזה ונוהים לעבר מצרים הוא כמעט בלתי ייאמן, ויכול להוכיח לנו כי לעיתים גם תהליכים שקשה לנו להבין כיצד הם יכולים להתרחש במציאות – מסוגלים לקרות כמעט בן-רגע.

 גם המצדדים בעידוד הגירה של פלשתינים מרצון התקשו להאמין למספרים שפירסמה סוכנות אונר"א של האו"ם לפיהם כ – 700,000 פלסטינים, כשני שליש מתושבי הרצועה, חצו את הגבול למצרים. ויחד עם זאת חשוב להבין את המשמעות. כל הברחות הנשק שנעשו עד כה מתחת לאפם של החיילים המצריים שלא דאגו לעצור אותן, נעשות עתה בגלוי. כשאין גבול בין מצרים לרצועת עזה. מה שהיה מועבר דרך מנהרות או באין רואים בחשכת ליל נעשה כיום בצהרי היום, ללא מפריע. כך עלולות לזרום כמויות בלתי נדלות של נשק קטלני, במימון איראני. כך יכולים מחבלים לצאת מאזור חבל עזה לכיוון מצרים בניסיון לחדור ולבצע פיגועים באילת ובכל אזור הדרום. הגבול עם המצרים פרוץ. ישראל מהצד האחד סופגת מטחי קסאמים מדי יום ביומו, ומצרים מהצד השני נאלצת להתמודד עם שטף בלתי רצוי של פלשתינים. המציאות הזו עצמה עלולה גם להביא לערעור היציבות היחסית בגבול ישראל מצרים וליחסים הרעועים ממילא בין המדינות. פירות הביאושים של עקירת ישובי גוש קטיף של אריאל שרון נמצאים מדי יום בכותרות הראשיות של התקשורת הישראלית: "כוננות גבוהה לפיגועים בכל אזור הדרום", "איסור לטייל לאורך הגבול עם מצרים", "אזהרה חמורה של המטה ללוחמה בטרור לישראלים השוהים בסיני לעזוב מיד את האזור", והצבא שמבקש להציב מערכת "שחר אדום" באשקלון.

הימים האחרונים מוכיחים גם את השקר והרמייה של המינוח "התנתקות". מדינת ישראל לא התנתקה מעזה. היא ממשיכה לספק לה חשמל מים וסולר, למרבה הפלא, גם כאשר יורים ממנה על ילדינו בישובי עוטף עזה, בשדרות ובאשקלון. גם אליבא של מי שתמך בנסיגה מחבל עזה מדינת ישראל היתה צריכה לנצל את ההזדמנות הזו ולהתנתק בצורה אמיתית מהפלשתינים ולהטיל את האחריות על המתרחש בחבל עזה על המצרים, קוראת להם למצוא פתרונות מגורים בשטחים הריקים בסיני, ומנתקת כל אספקה של אמצעי תשתית – לא חשמל לא דלק סולר, לא מים. אגב, את הכספים שהיו נחסכים ממהלך שכזה היה ניתן אולי להשקיע בשיקום המגורשים.

אבל מדינת ישראל לא התנתקה מעזה, ויש לומר זאת בצורה גלויה – היא גם לא יכולה להתנתק מעזה. המלחמה בלבנון, וגם האירועים בדרום מלמדים אותנו דבר אחד - כדי למנוע את ירי הקסאמים על שדרות ואשקלון צה"ל צריך להחזיק בשטח, להימצא בו, וכך גם להגיע למידע מודיעיני יקר ערך. כדי למנוע מעבר של מחבלים ואמצעי לחימה קטלניים ממצרים לתוככי רצועת עזה – מרחק נסיעה של כשעה וחצי מתל-אביב, צה"ל הוא זה שצריך לעמוד על המשמר בציר פילדלפי. המציאות בעזה היא מיקרו קוסמוס למה שעלול להתרחש לאחר נסיגה, חלילה, ביהודה ושומרון, רק ששם מציאות שבה הביטחון בין הירדן לים איננו כחול-לבן  תביא לשיתוק נמל התעופה בן גוריון, לשגרה של נפילת טילים וחדירות מחבלים בערי גוש דן ולהצבת מערכת כריזה "שחר אדום", במרכז תל-אביב.