התיישבות ובטחון - הצצה לנתוני ירי הרקטות והפצמ"רים לעבר ישראל

זכותנו הבסיסית על הארץ אינה נובעת מכורח בטחוני. אנחנו מאמינים ש"ארץ ישראל לעם ישראל" זו אמת היסטורית המבוססת על המורשת החזקה של העם היהודי. מדינת ישראל היא ההגשמה הנכונה לאלפי שנות גלות בציפייה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". זכינו לחיות בדור שמגשים את הכמיהה היהודית.

יחד עם זאת, אנו מגלים שוב ושוב ששמירה על שטחי מולדת אותם שחררה ישראל במלחמת אין-ברירה, הם ערובה לביטחון כלל תושבי מדינת ישראל. היום ברור לכולם שההתעקשות של מדינת ישראל לשמור על הגולן בידינו, מנעה את השתלטות האסלאם הקיצוני ודעא"ש על שטח אסטרטגי זה והסירה איום חמור על האזור.

עד להסכמי אוסלו ונסיגת צה"ל מהערים ביהודה, בשומרון וברצועת עזה, אפילו בימים הקשים של האינתיפאדה הראשונה, נרצחו 10-20 ישראלים בשנה מפיגועי טרור. ארגוני הטרור לא בחלו בשום דרך כדי לבצע את זממם, אולם לא תמיד עמדו להם האפשרויות והאמצעים הנדרשים. בעקבות הסכמי אוסלו ויציאת צה"ל ממרכזי האוכלוסייה, יחד עם העברת עשרות אלפי כלי נשק לרש"פ, החלה התעצמות של ארגוני הטרור בכמויות ובאיכות האמל"ח. לצערנו, מאז עלה מספר הנרצחים בשנה ל-50 עד 70 איש. לאחר שנת 2000 בה הציע ראש הממשלה אהוד ברק לערפאת נסיגה כמעט מלאה מיהודה ושומרון, החלה האינתיפאדה השנייה עם מעל ל-1,500 נרצחים, ומספר שיא בשנת 2002 של 425 נרצחים בפיגועי טרור.

התפנית הגיעה רק לאחר מבצע חומת מגן, כאשר מדינת ישראל חזרה לשלוט ביטחונית ומודיעינית בערים ובמרכזי האוכלוסייה הערביים.

זה אולי נראה כאילו זה היה כך תמיד, אך ירי תלול מסלול (תמ"ס - מרגמות, רקטות) מרצועת עזה החל בשנת 2001 ובהדרגה הפך להיות אחד האיומים המרכזים של ארגוני הטרור ברצועה. ארגוני הטרור רואים בירי התמ"ס מענה פשוט וזמין לעליונות של צה"ל עליהם. כך הם מצליחים לשבש את חיי האוכלוסייה האזרחית בחלקים גדולים במדינת ישראל, לפגוע במרקם החיים וכביכול להציג משוואת הרתעה כלפי ישראל.

הם למדו זאת מהחיזבאללה, מאיום הבליסטי של אירן ואפילו מסדאם חוסיין של מלחמת המפרץ.

את ירי התמ"ס לא צריך למדוד רק בסטטיסטיקה של כמות הנפגעים, הפצועים או ההרוגים, והנזקים הכלכליים. כל אדם הוא עולם שלם ואנו כואבים כל ישראלי שנפגע. אולם מדינת ישראל צריכה להביט על הירי המתמשך ועל כמות האזעקות ברמת ההשפעה הפסיכולוגית המצטברת יחד עם הפגיעה המורלית שבאה עם החלשת תחושת הביטחון.

על כן יש לבחון את כמות הרקטות והפצמ"רים שנורו על ישראל מרצועת עזה, שבעקבותיהם הופעלו אזעקות, ולא רק את כמות הנפגעים.

במשך השנים ראינו את ההשלכות של מהלכים מדיניים לא אחראיים שכללו נסיגות וויתורים, על הביטחון הלאומי ובעיקר על תחושת הביטחון של אזרחי ישראל. כך גם בגירוש מיישובי גוש קטיף והנסיגה מרצועת עזה בשנת 2005.

לאחרונה עולים שוב הטענות על כך שגם לפני ההתנתקות היה ירי תמ"ס על ישראל מרצועת עזה. זו אכן עובדה נכונה, אך אין בכך שום הוכחה המצדיקה את הטעות החמורה של הבריחה מעזה. כפי שכבר נכתב כאן, לכמות הירי יש השלכה גדולה על הביטחון הלאומי.

על פי נתוני השב"כ, חלה עלייה דרמטית בירי התמ"ס מרצועת עזה החל משנת 2005. בטבלה המוצגת כאן, אנו רואים את העלייה בכמות הירי, החל משנת 2001 בה נורו 4 פצמ"רים, ועד לשנת 2004 בה נורו 281. אולם בשנת 2005 קפץ מספר הרקטות והמרגמות ל-1,225, ב-2006 ל-2,807, בשנת 2008 נורו 3,716 רקטות ופצצות מרגמה לעבר שטח ישראל. בשנת 2009 לאחר מבצע עופרת יצוקה ירדה כמות הירי "רק" ל-858. שיא הירי היה בשנת 2014 יחד עם מבצע צוק איתן בו נורו על ידי מחבלים 4,500 פצמ"רים ורקטות לעבר ישראל.

בגרף המוצג כאן, רואים בבירור את ההתעצמות של ארגוני הטרור בכמות ירי התמ"ס כלפי ישראל החל משנת 2005 בה הפקירה ישראל את רצועת עזה, ואת הירידה בכמות לאחר כל מבצע צבאי והשתלטות ביטחונית על הרצועה או חלקים ממנה.

לעומת זאת, ביהודה ושומרון יש שליטה ביטחונית ומודיעינית של מדינת ישראל על המרחב. למרות מאמציהם הרבים של ארגוני הטרור הם לא מצליחים לפתח ולייצר איום רקטי על ישראל. איום שכזה, אם חלילה יושג, ייתן למחבלים את האפשרות לירות באופן ישיר ומגובה שולט של הרי המרכז לעבר כל שטחי מדינת ישראל.

ההתיישבות האזרחית שלנו כאן, יחד עם חיי היום יום של חצי מיליון מתיישבים, היא זו שנותנת את הסיבה הערכית לנוכחות הצבאית בחבלי מולדת ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. בכך מביאה החלוציות ההתיישבותית בארץ האבות לשמירה גם על הביטחון הלאומי והחוסן של אזרחי ישראל.