כשהמורשת נגרסת לחצץ
אירוע הפגיעה במזבח בהר עיבל, אשר התרחש לפני כחודש, הינו רק אחד מתוך אלפי מקרי פגיעה והרס המתרחשים מידי יום ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. אתרי מורשת לאומית ועולמית מהחשובים שישנם, בעלי חשיבות מורשתית והיסטורית לעם היהודי ולדתות אחרות, וגם למורשת העולמית, נפגעים ונמחקים. אתרים רבים מתוכם נמצאים בסכנת כליה. לפי ארגון "שומרים על הנצח", קואליציית ארגונים שהוקמה ב- 2016 לטיפול באתרי מורשת ביהודה, שומרון, בקעת הירדן וצפון מדבר יהודה, הפוגעים הם בראש ובראשונה הרשות הפלסטינית, וחוליות שודדים מסועפות ומתוחכמות הפועלות באין מפריע. במכתב שנשלח לנשיא המדינה ראובן ריבלין עוד בחודש דצמבר אשתקד, התריעו נציגי הארגון על המצב החמור בהר עיבל ובמקומות נוספים: "ניתן לומר כי מול עינינו מתרחש אסון המורשת הגדול ביותר בעולם המודרני, אסון מעשה ידי אדם המהווה פשע כנגד ההיסטוריה והאנושות. בניגוד למה שהתרחש בשטחים שהיו נתונים לשלטון ארגון הטרור דעאש, הרי שכאן, תחת ידינו הסוף אינו נראה באופק".
"דא עקא", ממשיכים במכתב, "שמדינת ישראל טרם מצאה את המשאבים, הסמכויות והרצון להחליט להכריע את המערכה מול השודדים והפוגעים. פערי כח אדם, חוסר סמכויות, ומגבלות משפטיות המוטלות על גורמי האכיפה
– שחלקן חסרות כל בסיס הגיוני וחוקי – מונעות את הטיפול והשמירה על האתרים. ביניהם, בולטת בהיעדרה האכיפה כלפי אתרי מורשת בשטחי B, כדוגמת המזבח בהר עיבל. בחודשים האחרונים נפגעו קשות אתרים נוספים בשטחים אלו, כגון מבצר ארומה - עירו של אבימלך ועיר שלטון חשמונאית חשובה, שומרון העתיקה-סבסטיה, בה נפגע קשות הפורום, כיכר העיר המרכזית. השמירה על המורשת העולמית אמור להיות חשוב לכל אדם באשר הוא, בין אם דעותיו נטועות בימין או בשמאל. יש להשאיר את המורשת לדורות הבאים, ומחוץ לכל ויכוח פוליטי. חובתה העליונה של מדינת ישראל, ככוח הפועל בשטח או כריבון – לפעול לשמירת אתרי המורשת, לשימורם ולפיתוחם, על פי המקובל בעולם המודרני".בכתבה שפורסמה באתר
N12, חשפה הכתבת ליה ספילקין כי הרשות הפלסטינית הרסה את החומה סביב מזבח יהושע בהר עיבל - והשתמשה בשרידיו כחצץ לסלילת כביש. בנוסף, כתבה ספילקין כי "מדובר בשטח B, ולכן המנהל האזרחי טוענים שאין להם יכולת אכיפה שם. בנובמבר הוגשה שאילתא על המקום לשר מיכאל ביטון שהבטיח שהעבודות של הרשות מאושרות ושהאתר לא יפגע". זה לא קרה כמובן.לאחר שיו"ר ועדת חוץ וביטחון צביקה האוזר שמע על המקרה, הוא קבע סיור מיוחד במקום יחד עם חברי הוועדה. היה חשוב לו לראות מקרוב את הנזק ולהבין יחד עם אנשי המנהל האזרחי ופיקוד מרכז כיצד יש לנהוג בהמשך. בתגובה לבקשתו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון הודיע שר הביטחון ח"כ בני גנץ כי לא יאשר את קיום הסיור ואת המפגש עם כוחות הבטחון במקום. במכתב שהוציא, הוא גם המשיך לטעון שלא הייתה פגיעה באתר וש"האירוע כבר טופל".
בעקבות כך יצא מכתב של 50 ארכיאולוגים בעלי שם וחתני פרס ישראל, שבו הם קובעים חד משמעית שהייתה פגיעה ודאית באתר.
דברים כאלה, כמו שאמר שר הביטחון, הם בעלי פוטנציאל מסוכן. זה יאפשר חלילה לארגוני השמאל בארץ ובעולם להגיד שאין פגיעה באתרי מורשת, ולומר שאפילו שר הביטחון אמר שלא הייתה פגיעה. זה ייתן גיבוי לפלסטינים להמשיך לפגוע באתר ובאתרים אחרים ביהודה ושומרון.
לצערינו אנו רואים שמדינת ישראל מפעילה סטנדרט כפול לאתרי מורשת: האחד, מחמיר ומודרני- ממערב לקו הירוק, והשני- לאתרי המורשת ממזרחו, שאינו עומד אף בסטנדרט של מדינות עולם שלישי. שורש הבעיה הוא כנראה בעמדה הישראלית שאיננה מתקבלת על הדעת שאתרי המורשת שאינם בשטחי
C אינם באחריותה כלל וכלל, לא רק בימים כתיקונם, אלא גם כאשר הם נפגעים בפעולות שוד והרס שמטרתם למחוק אותם מעל פני האדמה, תוך הפרה של הסכמי אוסלו, אמנות בינ"ל עליהם חתומה ישראל ומוסכמות יסוד של העולם המודרני.אתרי הארכיאולוגיה החשובים שנמצאים במרחבי יהודה שומרון ובקעת הירדן מהווים נכסי מורשת בעלי ערך עצום. חובתה של המדינה לשמור בכל דרך על ממצאים אלו המציגים את עברינו, ומחזקים את ההוה למען העתיד.
כמו שאמר יגאל אלון ז"ל: "עם שאינו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל, ועתידו לוטה בערפל".