בדרכי אסתר

אורך המסלול: 3.5 ק"מ.

משך הטיול: כשעתיים וחצי.

מים: יש להצטייד ב-2 ליטר לאדם.

מפות: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 4: כרמל, בהוצאת החברה להגנת הטבע.

נוסעים ליישוב טל מנשה שנמצא בגוש יישובי צפון השומרון. בכיכר לפני הישוב פונים שמאלה על פי השילוט 'יער אגדות הילדים'. חולפים על פני תחנת מכבי אש וקופת חולים משמאל, ולפני שחוצים גדר בכניסה ליער פונים שמאלה, אל רחבת כורכר גדולה מאחורי בית הספר 'טללי אורות'.

רחבת הכורכר הגדולה שממערב לבית הספר 'טללי אורות' תחומה בין גדר בית הספר ובין הגדר ההיקפית של היישוב. מתקדמים לקצה החניה, נצמדים לגדר היישוב ועוברים בין שתי הגדרות. לאחר 50 מ' מגיעים לשער בגדר היישוב ויוצאים למסלול. בחלקו הראשון השביל לא מסומן.

משמאל לשביל נבחין בבור מים מודרני. נמשיך מעט עד לקטע שבו עובר השביל על גבול יער אגדות הילדים, ובמזלג הראשון נפנה ימינה וניכנס ליער. השביל עובר בתוך חורש סבוך ושמור מאוד. לאחר 450 מ' מגיעים לצומת שבילים. ממשיכים ישר ומעט שמאלה עוד 400 מ', עד לחיבור אל כביש 596.

חוצים את הכביש בזהירות וממשיכים על שביל עפר לבן ורחב – עדיין בלי סימון. מצד שמאל מבחינים בשטח חצוב ומצד ימין במבנה גדול. מתקדמים וחוצים שדרת ברושים יפה, ולאחר כ-450 מ' מחציית הכביש מתחברים אל שביל עפר עביר לכל רכב בסימון אדום. פונים שמאלה בסימון וחולפים על פני כמה בתים משמאל. עוברים בשער הכניסה ליער, ומגיעים לבית היערן של יער ריחן. אפשר לעלות לתצפית בבית היערן המשופץ, שממנו רואים את שמורת יער ריחן במלוא הדרה.

יער ריחן הוא שמורת חורש טבעית, אחת מן המעטות שהשתמרו בשטחי יהודה ושומרון והגדולה שבהן. שטחו של היער הוא 2673 דונם. החבורה השולטת בו היא אלון מצוי ואלה ארצישראלית, ולצידם שיחי קידה שעירה, מרווה משולשת ופרחים לרוב.

היער משמש בית גידול לצמחיה ים תיכונית והוא גבול תפוצתם של כמה צמחים: בן חורש רחב עלים, יקינטון מזרחי, יבשוש גלילני וער אציל. ביער מתקיימת פעילות רבה של בעלי חיים בהם יונקים זוחלים ועופות. את חלקם יתכן ונפגוש לאורך המסלול.

היער הוכרז כשמורת טבע בימי המנדט הבריטי, ומעמד זה נשמר גם בתקופת השלטון הירדני. במרכז היער הוקם בית יערן, אשר שופץ לאחרונה על ידי רשות הטבע והגנים. במרחב בית היערן השתמרו גדר אבן ומבנה נוסף.

היער הוא שילוב של חורש טבעי, ויער אורנים שניטע על ידי הבריטים בתקופת המנדט. המקום לא הוכרז כשמורה אלא כשטח חקלאי, הכרזה שהפכה אותו לפגיע בידי אדם. בעקבות הסכמי אוסלו נערכו במערכת הביטחון לפרישׂה מחודשת של מחנות צה"ל באזור יהודה ושומרון, והוחלט להעביר את מחנה החטיבה המרחבית מנשה מצומת קבטיה ליער שקד. בשנת 1998 החל משרד הביטחון לכרות חלק מהיער כדי לבנות את המחנה במקום. לאחר מאבק של תושבי האזור ולאחר בג"ץ שהוגש הופסקו העבודות, והוחלט להקים את הבסיס במקום אחר. החורש שיקם את עצמו, המועצה האזורית שומרון פיתחה במקום שבילי טיול קסומים המזכירים אגדות ילדים, והאתר נפתח למטיילים. המטיילים ביער יפגשו תופעות קארסטיות מעניינות, כולל בולענים קטנים, ואף עמדות צבאיות ישנות ששימשו את הצבא הירדני.

אחד מענפי הפרנסה באזור צפון השומרון היה, ועודנו, ייצור פחם, מה שמוזכר בשמה של העיר הערבית הסמוכה ליער ריחן 'אום אל פאחם' – אֵם הפחם. מפעלי ייצור הפחם, המפחמות, הם שיטה מסורתית להפקת פחמים להסקה ולקיטור בשיטה מזהמת מאוד. העצים הטובים לפחם הם אבוקדו או הדרים, ומקורם לרוב בשטחי ישראל.

בשנים האחרונות זיהום האוויר מאזור צפון השומרון מגיע למרחב הערים חריש, פרדס חנה, חדרה וקיסריה, ופוגע קשות בבריאות התושבים. בעקבות פניית קצין מטה איכות הסביבה במִנהל האזרחי החל מו"פ יהודה ושומרון, שנמצא באוניברסיטת אריאל, לסייע בפיתוח מפחמה שמיועדת להחליף את המפחמות הקיימות כיום, שהן מפגע סביבתי חמור. במסגרת זו תוכננה מפחמה משודרגת, המבוססת על פיתוח מִצרי של מודל מפחמה אמריקאית, והיא צפויה לפעול כמעט ללא פליטת מזהמים וביעילות גבוהה ביחס למפחמה המסורתית.