חלון ההזדמנויות להסדרת ההתיישבות הצעירה
.jpg)
בשבוע שעבר, מעל בימת הכנסת, התחייב שר ההתיישבות צחי הנגבי כי בתיאום עם ראש הממשלה יביאו את הסדרת ההתיישבות הצעירה להסדרה בהחלטת ממשלה. "על דעת ראש הממשלה", אמר השר הנגבי, "שוחחתי עם השר לעניינים אזרחיים וביטחוניים במשרד הביטחון, מיכאל ביטון ואני שמח להודיע על כך לראשונה: סיכמנו שבצוותא נגבש הצעת החלטה לממשלה במטרה לקדם את כל המהלכים החוקיים שיביאו להסדרת ההתיישבות הצעירה. אני משוכנע שהממשלה תתייחס לנשוא במלוא הרצינות ותבחן אותו בשיקול דעת מעמיק".
במיצג שהתקיים ביום ראשון השבוע מול משרד ראש הממשלה בעת ישיבת הממשלה, התכנסו עשרות מתושבי היישובים הצעירים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. שרים וחברי כנסת מכל סיעות הבית הגיעו לתמוך בהם במאבקם החשוב למען הסדרת יישוביהם: שרי הליכוד צחי הנגבי, זאב אלקין ומירי רגב, שרי ש״ס אריה דרעי, יעקב אביטן, סגן השר משולם נהרי וח״כ מיכאל מלכיאלי וכן שר ירושלים מורשת רפי פרץ מהבית היהודי.
שרת התפוצות עומר ינקלביץ', חברת מפלגת כחול לבן, הצטרפה גם היא לנציגי ההתיישבות הצעירה, והודיעה שם על תמיכתה ועל תמיכת ראש מפלגתה במהלך ההסדרה: "חלוצים יקרים, חשוב לי לומר שהגעתי לתמוך בכם ולעמוד לצדכם במאבק הצודק שלכם. חשוב לי גם לומר ששר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ תומך ונותן גיבוי מלא לשר מיכאל ביטון במהלך ההסדרה של ההתיישבות הצעירה. צריך לשים סוף לשיח השנאה כלפי המתיישבים ביהודה ושומרון ואין שום סיבה שתחיו בתת תנאים. מפלגת כחול לבן היא מפלגת מרכז שאכפת לה מכל תושבי מדינת ישראל. נעשה כל אשר ביכולתנו כדי לסייע לכם
”.שרת התחבורה מירי רגב הגיבה להכרזת השרה ינקלביץ' ואמרה: ״אם השרה ינקבליץ' אמרה שהשר בני גנץ איתנו אז זה הזמן. בואו ניקח את הצעת המחליטים, נעביר את זה לעומר שתאשר ששר הביטחון אכן מקבל את זה. שמיכאל ביטון אכן מקבל את זה ונעלה את ביחד לישיבת ממשלה. כשרוצים הדברים קורים".
שר הפנים אריה דרעי אמר כי הוא פועל להביא להסכמה בממשלה לנושא, "אני מסכים שאנחנו בחלון זמן מאוד קצר שצריך לנצל אותו. אני מתפלל לקב״ה שנהיה שליחים טובים ושבעזרת הק נוכל לזכות ולסיים את הדבר הזה הכי טוב".
השרים רגב ודרעי צודקים, כעת זה הזמן. חלון הזמנים, לפני חילופי הממשל בארה"ב ולפני בחירות שעתידות להתרחש כאן אצלנו וייתכן ויעצרו את המערכת הפוליטית מעיסוק בנושא שכזה, הוא מאוד קטן. הוא עומד על שבועות בודדים במקרה הטוב וימים אחדים במקרה הפחות טוב. ממשלת מעבר לא תוכל לקבל מנדט להעברת מהלך כל כך רחב.
בינתיים, נמצאות מעל ל-70 נקודות התיישבות צעירה ברחבי יהודה, שומרון ובקעת הירדן במצב של חוסר אונים. מצד אחד, מדינת ישראל שלחה אותם להקים יישובים חדשים במקומות אסטרטגיים, אשר ההימצאות בהם חשובה ומועילה לביטחון המדינה. מהצד השני, מדינת ישראל תוקעת אותם במקום כבר קרוב לעשרים שנה, ולא מקדמת את הסדרתם. אי ההסדרה גורם לכך שתשתיות חשובות ובסיסיות כמו קווי מים, אספקת חשמל, תקשורת ואינטרנט לא מסופקות ליישובים בצורה מסודרת. בשל כך, התושבים מדווחים על נפילות חשמל מדי יום, חוסר במים בקיץ ובעיות תקשורת, שיוצרות קושי נוסף בימי הקורונה והלמידה מרחוק מהבית.
הבעיות החלו לאחר פרסום הדו"ח המוטה של טליה ששון שם נכתב: "מאחז בלתי מורשה הוא, אם כן, יישוב שאחד התנאים שמופיעים במסמך (או יותר) אינו מתקיים לגביו. וזאת יש להדגיש
– מאחז בלתי מורשה אין פירושו שמדובר במאחז "חצי חוקי". בלתי מורשה הוא בלתי חוקי. כוונת הדברים היא, שאם המאחז היה מורשה – לפי הפרמטרים שהצגתי לעיל, הוא היה חוקי. בהעדר הרשאה מהסוגים שנמנו לעיל – הוא אינו חוקי".דו"ח זה, על אף שלא אומץ על ידי הממשלה באופן רשמי, מכתיב עדין את המדיניות של היועצים המשפטיים במערכת הבטחון, אשר מונעים חיבורי תשתיות.
אך מה עם היישובים שנמצאים במקומות שמחוץ ליהודה ושומרון? בבדיקה מדגמית שערכנו על כ-200 יישובים בתוך הקו הירוק גילינו: לפי טליה ששון, 100% מהישובים במדינת ישראל הוקמו שלא כחוק והיו במשך שנים רבות מאחזים לא חוקיים. במקרה הטוב הם אושרו אחרי כ-5-10 שנים, במקרה הפחות טוב אושרו אחרי כ-20-30 שנה ויש כאלה שאושרו רק אחרי 50 שנה. בכל הישובים האלה המדינה בנתה, השקיעה בתשתיות, הקצתה קרקעות ועוד עוד לפני האישור הסופי.
להלן כמה דוגמאות:
לוטם - הוקם בשנת 1978, אישור התוכנית בשנת 1990. מצפה אביב - הוקם בשנת 1980, אישור התוכנית בשנת 1990. רחוב - הוקם בשנת 1951, אישור תוכנית בשנת 2001 (50 שנה). בית ניר - הוקם בשנת 1957, אישור תוכנית בשנת 1986. להבות חביבה - הוקם בשנת 1949, אישור תוכנית בשנת 1980. גילון - הוקם בשנת 1980, אישור תוכנית בשנת 1988. חרשים - הוקם בשנת 1980, אישור תוכנית בשנת 1988. ירדנה - הוקם בשנת 1952, אישור תוכנית בשנת 1992. נווה אור - הוקם בשנת 1949, אישור תוכנית בשנת 1975. ברקאי - הוקם בשנת 1949, אישור תוכנית בשנת 1980. ברעם - הוקם בשנת 1949, אישור תוכנית בשנת 1978. בית קמה - הוקם בשנת 1949, אישור תוכנית בשנת 1980. שדה תרומות - הוקם בשנת 1951, אישור תוכנית בשנת 1991. רוויה - הוקם בשנת 1952, אישור תוכנית בשנת 1994. אור הנר - הוקם בשנת 1957, אישור תוכנית בשנת 1982. אדמית - הוקם בשנת 1958, אישור תוכנית בשנת 1982.
הסדרת ההתיישבות הצעירה היא לא חלום. היא נעשתה כבר בעבר על עשרות יישובים במדינת ישראל, ולכן היא דרישה צודקת ומוסרית. יותר מכל
– היא אפשרית. החלטת הממשלה עליה הצהיר השר הנגבי יכולה לפתור את מירב הבעיות. אך יש להזדרז ולקדם אותה מהר ככל האפשר. מכאן, אנו רוצים לקרוא לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ יחד עם כל השרים וחברי הכנסת: מדובר בהשוואת זכויות חיי התושבים כאן, לשאר חלקי הארץ. זה הומני והוגן – שווים בחובות צריכים להיות שווים גם בזכויות. אם הממשלה הזאת קמה רק בשביל הסדרת ההתיישבות הצעירה – דיינו.הגיע הרגע. מסדירים את ההתיישבות הצעירה.
