ראה וגם הראה

ה"אבא" של דנידין הרואה ואינו נראה, הסופר וההיסטוריון שרגא גפני, נפטר בשבוע שעבר בגיל 85. שימו לב למה שכתב למדור "קוראים כותבים" של מעריב בשנת 1969: "בראיון המעניין בו הופיעו אלי וויזל, חיים גורי וחיים יבין, סיפר מר וויזל על השאלה שהציג לו סטודנט ערבי בארה"ב:  "נולדתי בעכו לפני 20 שנה. מה יש לך לומר לי?". מר וויזל הודה, שלא היתה שום תשובה בפיו. התשובה לערבי היא: "גם עמי הישראלי נולד בארץ, לא לפני עשרות או מאות שנים בלבד, אלא עוד לפני ארבעת אלפים שנה, ושלוש פעמים גורש והוגלה מארצו (גם על ידי המוסלמים) והיה לעם של פליטים. עד היום פזורים בעולם תריסר מיליוני מבניו כפליטים בפועל (בגוש המזרחי ובארצות האיסלם) וכפליטים ברוח (בארצות המערב). מה יש לך אתה לומר לי – אתה שקמת עלינו להשמיד אותנו בשובנו לארצנו, והפכת לפליט ממנה רק משום שפחדת פחד שווא, שאנו נעשה לך מה שחשבת לעשות לנו, לאחר שהבסנו אותך ואת דומיך ושותפיך?" מדוע לא השיב לו מר וויזל תשובה פשוטה זו? תשובתם של הערבים על כך ידועה: רק לפליט המוסלמי מותר לשוב לארץ אבותיו. לפליט יהודי אסור ודינו מוות. שרגא גפני, תל אביב". יהי זכרו ברוך.