במלאת שמונים שנה לפרעות תרפ"ט נערכה עצרת אזכרה בבית העלמין העתיק בחברון. מאות הגיעו מרחבי הארץ, וביניהם משפחות ניצולי הפרעות, ורבים מרבני, בוגרי ותלמידי "ישיבת חברון", שעשרים וארבעה מתלמידיה נרצחו בפרעות. העצרת נערכה במתכונת יהודית מסורתית: היא נפתחה באמירת פרקי תהילים לעילוי נשמות הנרצחים, המשיכה באמירת קדיש מפי נציגי המשפחות – שלמה סלונים והרה"ג אריה ז'ולטי שליט"א. הרב ז'ולטי נשא דברי אזכרה והספד מרגשים. הוא העלה על נס את אצילות נפשם של הקדושים ושל בני משפחותיהם שקיבלו את הדין באמונה שלמה. הוא סיפר ששמע מפי הרב שלום שבדרון זצ"ל מעשה מרטיט הנוגע לדודו שנרצח בפרעות, יעקב וקסלר הי"ד. שליח מארץ ישראל, הרב ולק, יצא בשנות ה-20 לארה"ב ושכנע את משפחת וקסלר, משפחה אמידה משיקאגו, לעלות לארץ. המשפחה בדקה את התנאים בארץ ובנם יעקב החליט ללמוד בישיבת חברון, בה התעלה בתורה ובמידות, עד שגרזן המרצחים גדע את פתיל חייו. השליח, הרב ולק, שחש אחריות לגורלו, חדל להגיע לשיקאגו כדי להימנע מפגישה עם האב; אך פעם הם נפגשו באקראי בניו יורק. השליח ניסה להתחמק, אך האב השיגו, ולתדהמתו נפל על צווארו בחיבוקים. הרב ולק הביע את כאבו על חלקו בגורלו המר של הבן והמשפחה, אך האב הגיב באופן בלתי צפוי: הוא אמר לשליח – "אני חייב לך תודה, אתה הצלת את בני!"; והוא הסביר: "הקב"ה החליט כי בני יחיה בעולם הזה 17 שנים. הוא עלול היה למות בתאונת דרכים או בריב בני נוער בשיקאגו; בזכותך הוא הפך לבן תורה, ומת כיהודי על קידוש השם!"
סיפור זה ודברי ההספד המזעזעים השאירו רושם עמוק על מאות המשתתפים בעצרת.
בנוסף לאזכרה המסורתית, הוחלט בוועדת שרים לענייני סמלים וטקסים לקיים עצרת זיכרון ממלכתית לנרצחי פרעות תרפ"ט בחברון ובשאר חלקי הארץ. עצרת זו אמורה להתקיים ביום ה-30 לתאריך הטבח, י"ח אלול (7 בספט') בהשתתפות נציגים רשמיים מטעם הממשלה.
