שדה בעז: כששמירת ערכי הטבע נפגשת עם יישוב הארץ

כביש-עפר מפותל בין הרים, הזרוע בעצי אלון, כרמים ועצי תאנה, מוביל אל הישוב הצעיר שדה בעז, מסוף גבול השכונה החדשה של הישוב נוה דניאל. שדה בעז, ישוב צעיר שנוסד בחודש תמוז, ה'תשס"ב, ממוקם כשני ק"מ צפונית לנוה דניאל,כאשר הוא אחד מהישובים היהודיים הגבוהים ביותר בארץ: כשהגשם יורד – רואים שהוא נמצא על קו פרשת המים. ממזרח הישוב, רואים את הרי מואב, וממערב - את ארובות אשקלון ופיסת הים התיכון, המבהיק בשמש ביום בהיר. מצפון, כל ירושלים פרושה לפניו.

מיקומן האסטרטגי של הגבעות המשקיפות על הכפר הערבי חוסן לשון חיבור בין ישובי גוש עציון לירושלים, הוא שגרם למייסדים של הישוב, להחליט להקים שם ישוב חדש כדי להקים ולבסס את שדה בעז, יחד עם אנשי מועצת גוש עציון. אם כן, לאחר הבאת המכולה הראשונה למאחז, ששימשה כעמדת-שמירה ראשונה, התחילו להגיע אנשים כדי להתיישב במקום.

"לא היה גרעין מייסד רשמי לשדה בעז; חברים מהתיכון והצבא התגבשו יחד כדי ליישב את המקום שבו התאהבו מבחינת הטבע והנוף, ואהבו את הרעיון ליישב את ארץ ישראל מתוך שמירה על ערכי הטבע," אומרת מרים אוראל, אם לשני ילדים קטנים, שהתיישבה במקום עם בעלה, איתן, לפני שנתיים. "הצטרפו אלינו אנשים, בעיקר זוגות צעירים וסטודנטים, מרקעים שונים ומגוונים. יש כאן אווירה מקסימה בין התושבים, וכולנו נהנים מהקהילתיות והטבע. אוהבים את ה'ביחד', אך גם מכבדים את הפרטיות של כל אחד ואחת, " היא מוסיפה.

אם מסתכלים מחלון דירתם של איתן ומרים אוראל, רואים היטב את המעין הטבעי שבאדמת הישוב, שאל מימיו הצלולים אפשר להיכנס ולצלול. מבחינה היסטורית, שדה בעז הוקם על ציר "נתיב האבות", שבו היו מהלכים אבותינו בין ירושלים לחברון. (על ציר "נתיב האבות", דרומית לנוה דניאל ובכיוון אלעזר, הוקמה השכונה החדשה של אלעזר בשנת ה'תשס"א {2001},שכונתה אף היא "נתיב האבות", כתשובה ציונית הולמת לרציחתן האכזרית וטראגית של הנשים הקדושות שרה בלאושטיין ה'י"ד ואסתר עלוון ה'י"ד מאפרת, שנרצחו בדרכן לירושלים, ברכבה של שרה ובעלה -- ולידו -- קרוב לצומת נוה דניאל.)

לפני זמן לא רב, חברי שדה בעז גילו מדרגה אחת מתוך מדרגותיה של מקווה טהרה, כששאר המדרגות היו מכוסות בעפר. בעקבות תגלית זאת, התושבים הזמינו את הארכיאולוג דוד עמית, ומנהל בי"ס השדה כפר עציון, ירון רוזנטל, למקום, והם קבעו שהמקווה נבנתה בתקופת הבית השני. לכן, בעקבות מיקומו של הישוב על "נתיב האבות", גילוי המקווה מתקופת הבית השני, וגם בגלל קרבתו לבית-לחם שבנחלת יהודה, המתיישבים החליטו לקרוא לישובם בשם "שדה בעז". "נתינת השם הזה לישוב מדגיש שהמקום מהווה את מיקומנו הפיזי והרוחני בתוך ההיסטוריה היהודית המתמשכת באזור, כשזה ברור כי חיו ויצרו כאן יהודים מאז ומתמיד," אומרת מרים.

רוב התושבים של שדה בעז הם סטודנטים ובעלי מקצועות חופשיים, העוסקים בהנדסה, עיתונאות, הוראה, ורפואה. עם זאת, כולם מוצאים זמן איכותי כדי לפתח את חקלאות הישוב, למען הישוב: מגדלים חיטה, תירס, אבטיחים קטנים, וכרמים. בט"ו בשבט, נטעו בוסתן של עצי-פרי. רק לפני שבוע, קבוצת תלמידים מישיבת "מקור חיים" בכפר עציון הגיעו לשדה בעז כדי לדוש, להניף ולברור את החיטה שגדל בישוב.

אנשי המקום הקימו משק חי קטן עם טווסים, אתון, עיר קטן, וסוס באורווה. בחוה"מ פסח האחרון, החברים הזמינו את הציבור הרחב ליום כיף, שכלל סיור במקווה החדשה שנחשפה, רכיבה על חמורים, פינת יצירה, ופינת ליטוף. בסוף הקיץ, ילדים מגוש קטיף, המתגוררים במלון בירושלים, הוזמנו לישוב ליום כיף.

יש במקום בית-כנסת, שמסביבו ניטעו שתילי עצים, המוסיפים צבע ויופי לבניין. בבית-הכנסת נמצא בית-מדרש, וחדר צדדי בו משמש כמשחקייה. "המשחקייה לילדינו נבנתה, נצבעה וטופחה על-ידינו, מהקופה שלנו," מציינת מרים. בנוסף לציורים היפים על קירות המשחקייה והשטיח הנחמד שעל הרצפה, נתרמו בובות של חיות וקוביות בנייה מאנשי גוש קטיף, לאחר שנעקרו וגורשו מבתיהם. משפחות מהגוש תרמו חלק מצעצועי ילדיהם לילדי המתנדבים, שהגיעו לגוש מישובים צעירים, כדי לעזור בפירוק והעברת החממות למקומות אחרים בארץ. חלק מבובות החיות נתרמו לשדה בעז ע"י משפחת כהן מכפר דרום.

אם כן, למרות מזג-האוויר הקר בחורף, ולמרות הפסקות החשמל הלא-מעטות בערבים – המשרות אווירה "רומנטית" בישוב – המתיישבים מאוהבים במקום. רק בקיץ האחרון, הגיעו שלוש משפחות חדשות כדי להתיישב בשדה בעז, וכמובן שרוצים לקלוט עוד הרבה אנשים.

תושבי המקום מרגישים קשר חם ומיוחד עם תושבי נוה דניאל, המגיעים בתדירות אליהם כדי לחזק את הישוב, להתפלל בבית-הכנסת בשבתות ובחגים, והאופים ומביאים, עוד לפני כניסת השבת, את העוגות לקידוש. הם מודים להם על-כך מקרב לב.

לסיכום, שדה בעז הוא מקום מקסים ומיוחד, מבחינת נופיו, הטבע שבו, והנוף האנושי שבו