תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מדור המייסדים

מישיבה ליישוב
מיד לאחר המעבר לאלון שבות, היה לי ברור שאני אשאר כאן לעוד שנים רבות וטובות. המשפחות הראשונות שהגיעו לכאן היו קשורות לישיבה. הרב יואל בן נון הגיע עם משפחתו, כך גם הרב יהודה שביב, הרב גדעון פרל והרב אפרים שחור ז"ל. הרב עמיטל, כדרכו בקודש, לא הגיע עם משפחתו לאלון שבות, כדי לתת לנו ולר"מים לבנות את הישיבה בעצמנוקרא עוד
11/04/2018
ישעיהו יחיאלי, יליד תל אביב (תש"י), בן לאברהם ז"ל ומרים. למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, ולאחר מכן היה תלמיד במחזור הראשון של ישיבת הר עציון. לאחר נישואיו לתמר בשנת תשל"ג הם קבעו את ביתם באלון שבות. אב לשישה ילדים, שלושה מהם גרים בגוש עציון. פעל במגוון תפקידים בבני עקיבא, הארצית והעולמית, ניהל את מתנ"ס גוש עציון והיה סגן ראש המועצה האזורית גוש עציון. ב-25 השנים האחרונות מנהל את תכנית נעל"ה - המקדמת עליית בני נוער יהודיים מכל רחבי העולם ללימודי תיכון בארץ.קרא עוד
14/03/2018
עוזי כוכבא נולד בשנת 1957 בחיפה. בסיום שירותו הצבאי בנח"ל עלה למגדל עוז, שם פגש את אשתו לעתיד חיה. שם גם נולדו להם חמשת ילדיהם: מיכל, תמר, רחל, שירה ואלי. כוכבא הוא ד"ר לביוכימיה, אשר שימש במגוון תפקידים בקיבוץ, ובין השאר היה מזכיר פנים, מרכז משק ומנהל הרפת במספר קדנציותקרא עוד
8/03/2018
כפר עציון עלה לקרקע לראשונה באפריל 1943 (ניסן תש"ג) והיה לקיבוץ הראשון מבין ארבעת קיבוצי גוש עציון, יחד עם משואות יצחק, עין צורים ורבדים. במלחמת העצמאות עמד כפר עציון בפני מבחנים קשים מאוד, צבאיים ואזרחיים, ובמהלך המלחמה נפלו שמונים וחמישה מחבריו, בעיקר בקרב האחרון שהתרחש ערב הקמת מדינת ישראל. שרידי הקיבוץ, בעיקר אלמנות ויתומים שפונו לירושלים בראשית הקרבות, יצאו למסע נדודים ובין השאר גרו ביפו, בשכונת גבעת עלייה. ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים שוחרר גוש עציון, ובני כפר עציון החלו ללחוץ על לוי אשכול שיתיר את עלייתם בשנית להר. בכ"ב באלול תשכ"ז עלו הבנים שנית. לפני כעשור נפתחה שכונת הרחבה קהילתית בקיבוץ, ולפני כשנה וחצי נערכו מספר שינויים בתקנון הקיבוץ כדי לאפשר את קליטת דור ההמשך. כיום מונה הקיבוץ כ-1,100 תושביםקרא עוד
21/02/2018
בעוד אנו פועלות בנצר, מתקשר אלינו חגי הוברמן בשנת 2008 ואומר לנו "תעלו לשדמה לפני שהרשות הפלשתינית תשתלט על המחנה". שדמה, מחנה צבאי שצה"ל נטש, במקום אסטרטגי בין הר חומה לתקוע, שולט על הכביש המזרחי החדש, גבעה בשטח C המוקפת בשטחי A ו-B והייתה סכנה שנאבד את המקום. השתלטות של הערבים על אותה גבעה חלילה הייתה יכולה לגרום לניתוק הרצף היהודי בין ירושלים לגוש עציון מזרח. הערבים טוענים ב"הומניות", שברצונם להקים שם בית חולים.קרא עוד
14/02/2018
יהודית קצובר, תושבת קריית ארבע חברון, נשואה לצבי קצובר, אמא ל-5 ילדים ועוד נכדים כן ירבו. שותפה בתנועת "נשים בירוק" וממקימות תנועת הריבונות יחד עם נדיה מטר. יהודית ונדיה מובילות בשנים האחרונות את השיח המעשי להחלת ריבונות ישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.קרא עוד
7/02/2018
נווה דניאל הוא יישוב קהילתי בצפונו של גוש עציון. ראשיתו של היישוב בשטח של 128 דונם, שנרכשו בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי סוחר קרקעות ירושלמי בשם יצחק כהן. יצחק ייעד את האדמות לשם פיתוח משק חקלאי, אך בנו, שחזר מלימודי חקלאות בצרפת, העדיף לא לעלות להר. המקום ננטש, ונקרא על ידי מתיישבי גוש עציון הראשונים בשם 'משק כהן'. בשנת 1982 עלו המתיישבים הראשונים להר להקים יישוב, שראשיתו בשטח שהיה בידי הקק"ל והורחב ככל שהיישוב גדל. כיום גרות ביישוב כמעט 600 משפחות - מעל 2,000 תושבים.קרא עוד
31/01/2018
היישוב שמעה איננו יישוב רגיל בנופי דרום הר חברון. הוא אינו דתי, אך גם לא חילוני בצורה מובהקת, אינו צעיר במיוחד (היישוב יחגוג השנה 30 שנה להקמתו) אך גם לא הוותיק שביישובי הר חברון. האוכלוסייה ביישוב מגוונת מאוד, ומורכבת מחילונים, דתיים-לאומיים, חב"דניקים וברסלבים. בשנות קיומו הרבות נקבצו אליו כל גווני העדות מכל הגילאים, ובנוסף הוא קלט אליו לפני כשנתיים 20 צעירים, כחלק מכפר הסטודנטים של עמותת 'קדמה'.

אחד ממקימי היישוב המובהקים הוא יוחאי סביון, מי שהיה במשך שנים מנהל מחלקת הנוער במועצה האזורית הר חברון, וכעת הוא מנהל מחלקת משאבי אנוש במועצה. הוא סיפר לנו על תחילתו המופלאה של היישוב שמעה.
קרא עוד
24/01/2018
נקראנו אז "מחנה עובדים עפרה", ובראשית הדרך לא היו, כאמור, לא מים וחשמל, לא ביוב וגם לא שבילים או מכולת. והנה, ימים אחדים לפני פסח, ומעט החשמל שסיפק הגנרטור – חדל והיה לאין. הגנרטור התקלקל ולא פעל. לא היה אור, התנורים לא עבדו, ולא יכולנו להתקדם בהכנות לחג. הכול נעצר. ולאור הירח המלא, הסתובבנו כולנו, כל הנשים, אובדות עצות, שואלות זו את זו לשלב שאליו הגיעה כל אחת בהכנות, ומנסות להתנחם ב'צרת הרבים' של כולנו.קרא עוד
17/01/2018
גרנו בתל אביב ויורם עבד באוניברסיטה. יום אחד, בדרכו באוטובוס לעבודה, הבחין בבחור לבוש בגדי חאקי מעוטרים בסימני בוץ, כובע טמבל לראשו ותרמיל על גבו. בלי להסס, ניגש יורם לבחור, טפח על גבו פעם ופעמיים ושאל: "מי אתה?". הבחור הסתובב מיד וכדרכם של יהודים, ענה על שאלתו של יורם בשאלה משלו: "מה אתה רוצה?", שצליל של בהלה התגנב לתוכה. יורם הסביר בסבלנות: "אנחנו מעוניינים במעשה חלוצי", הבהיר, ומיד עבר לפסים מעשיים, "אולי אתה מכיר התיישבות שעולה לקרקע בקרוב? אנחנו רוצים להצטרף, להיות חלק מזה".
קרא עוד
10/01/2018
מאז שאני זוכרת את עצמי, כיוון מחשבותיי היה ברור: התיישבות. ב"ה, יהדות ארצות הברית אינה חווה גילויי אנטישמיות, שהם מנת חלקן של הקהילות בארצות אחרות, ולכאורה כל יהודי יכול לחיות שם בשלווה, ובכל זאת החיים שם לא הסבו לי נחת. היותי בת לאב ניצול שואה ולימוד ההיסטוריה של עם ישראל גרמו לי לחוש שונה ולא ממש שייכת לחברה שצמחתי בה. למדתי על היהודים שחיו בארצות הגולה, ובכל פעם, בשל שנאת הגויים, נאלצו לברוח ממקומם ולחפש להם מקום חדש, ואז, כשחשו שהתאקלמו במקום החדש, שבו וצצו גילויי שנאה ואילצו אותם לצאת למסע נדודים נוסף. קראתי גם את הדברים שכתב הרב כהנא ליהודים שחיו בארה"ב, שבעזרתם ניסה 'לנער' אותם מהשאננות שהם שרויים בה. הוא טען שכפי שהדבר קרה בארצות אחרות, אף בארה"ב, גם אם בהווה נדמה שאין שום אנטישמיות, אין זו אלא אשליה, ובבוא הזמן, כפי שקורה לאשליות בדרך כלל, היא תתנפץ. לדבריו, המקום היחיד שיהודי יכול לחיות בו הוא ארץ ישראל. הדברים אמורים במיוחד בתקופתנו, התקופה שבארץ ישראל כבר נוסדה מדינת ישראל. יהודי שאינו מנצל את ההזדמנות ואינו עולה ארצה מרצון, בשלב כלשהו בעתיד, ייאלץ לעשות זאת מאונס.קרא עוד
3/01/2018
תקופת ההמתנה נתמשכה, ואישור מטעם המדינה להקמת נקודת התיישבות בשילה – לא ניתן. לבו של מנחם בגין ייסר אותו. בשיחה עם אפרים קציר, נשיא המדינה, שטח שאלתו-משאלתו לפניו: "איך אפשר שלא יגורו בשילה?". ואז הבריק במוחו של חה"כ זבולון המר, שר החינוך דאז, רעיון: להקים יישוב אסור? אסור (כך קבעו ה'הבנות' שגובשו עם ג'ימי קרטר, נשיאה של ארצות הברית באותם ימים, שנועדו למנוע חבלה מכל סוג שהוא בתהליך השלום עם מצרים), אבל לשלוח משלחת ארכאולוגית לאזור משופע בעתיקות – ודאי מותר! הוכרז אפוא על התארגנותה של משלחת ארכאולוגית שתעלה לתל ותתחקה על שרידי ההיסטוריה היהודית במקום. וכך, במסווה של משלחת, עלו ראשוני המתיישבים לשילה.קרא עוד
27/12/2017
מקימים מפעל
בעקבות ההחלטה שהתקבלה ביישוב שעל פיה אחד מבני הזוג חייב לעבוד במקום, דויד עזב את עבודתו בעיריית ירושלים והקים בעפרה מפעל להדפסי משי - "רשתית עפרה" שמו. הוא ביצע הדפסים על בדים ועל חומרים אחרים באמצעות רשתות משי. בפסח תשל"ו, קיימה תנועת "גוש אמונים" צעדה גדולה שעברה בעפרה בדרכה ליריחו. דויד הדפיס על חולצות ציור של אפרוח הבוקע מביצה, ומכרנו אותן כדי לגייס כסף ליישוב. באותה שנה עזבתי את ההוראה ועברתי לעבוד במפעל. במהלך השנים העסקנו במפעל עובדים נוספים, עד שסגרנו אותו.

קרא עוד
22/11/2017
אחרי מלחמת יום הכיפורים הרגשנו שצריך לעשות משהו והתחלנו ללכת לחוגי בית. תנועת "גוש אמונים" ארגנה מפגשים בבתים פרטיים, ובהם הציגו אנשיה למשתתפים את רעיון ההתיישבות ועוררו את עניינם בו. הרעיון נראה אז דבר רחוק מאוד ואפילו חלומי.

גרנו, אני ודוד, בירושלים. לבתנו עינת, שלמדה אז בבית ספר יסודי, הייתה חברה בשם אפרת. באחד הימים הגיע אביה, צבי בייטנר, לאסוף אותה מביתנו. "הייתי בבית הסוהר", סיפר. לא הכרתי אותו, אך זה נשמע לי מוזר. הוא היה אמריקאי לבוש חליפה ונראה אדם מכובד מאוד. "נעצרתי בהפגנה של 'גוש אמונים'", הסביר. "אתה שייך ל'גוש אמונים'?!", אורו עיניי, והוא סיפר כי הם מקימים גרעין להתיישבות. שמחתי. אמרתי לו שאנחנו מחפשים דבר כזה, והוא רשם אותנו לגרעין שילה.
קרא עוד
22/11/2017
המפגש עם שמואל ברק, ממייסדי גבעת ארנון 777, מוליד מחשבות על מהות הציונות, ההתיישבות והחקלאות המתחדשת בהרי השומרון. שמואל, שעזב עבודה טובה בחברה טובה, גילה עד כמה "טובה הארץ" - הוא בעל יקב ארנון המייצר בכל שנה מעל ל-2,000 בקבוקי יין בוטיק ייחודי. החיבור לאדמות השומרון בגבעת ארנון, הוא סיפור המשלב חילונים ודתיים, חקלאים ובעלי מקצועות חופשיים, מגוון דעות וסגנונות.
קרא עוד
15/11/2017
גבעת ארנון, מקום המחבר בין הר ובקעה, על רכס איתמר מזרחה. אנו נפגשים עם שמואל ברק, "הסבא של הגבעה" שמגולל לנו סיפור ייחודי על התיישבות חילונית אשר התחילה בעמק יזרעאל ונטעה שורשים באדמת ההר. החלוציות, החקלאות והחיוך התמידי המאפיינים את שמואל נפרסים לפנינו בסיפורו האישי והמרגש.קרא עוד
8/11/2017
המושב גיתית במועצה האזורית בקעת הירדן אינו נמצא על כביש הבקעה אלא מעליו, על "דרך אלון" המשלבת נופים של הר ובקעה עם סיפור מרתק על מושב מעורב של חילונים ודתיים, חקלאות וקהילתיות נהדרת. אני פוגשת את עזרא כהן בביתו והוא, עם חיוך רחב, מספר את סיפורה של התיישבות גיתית עם סיפור חייו, חיים המשלבים ציונות עכשווית, מקום המדינה ועד ימינוקרא עוד
25/10/2017
סיפורה של החקלאות הוא רחב ועמוק, הוא סיפור חיים בפני עצמו, ואולי סיפור החיים העיקרי בבקעת הירדן. החקלאות איננה רק חריש וקציר. חקלאות חייבת להיות הצלחה כלכלית, תבונה עסקית, יכולת לעמוד בלחצים וסיכונים – לספוג הפסדים ולהשקיע סכומים לא מבוטלים בצפייה להצלחה עתידית. בכך החקלאות בבקעת הירדן דומה לחקלאות במקומות רבים אחרים, ובכל זאת היא ייחודית: ייחודית בהיקפה ובחותם העצום שהטביעה על פניו ומראהו של חבל הארץ הזה, שבין הירדן וגב ההרקרא עוד
18/10/2017
היישוב רותם בבקעת הירדן מביא עימו רוח חדשה של התיישבות ייחודית. הערכים המרכזיים שקיבלו על עצמם תושבי אותם הם חיבור בין דתיים וחילונים וחיבור לסביבה - אקולוגיה. גורמים ניסו ליישב את השממה בבקעה אך לא עלה בידיהם. במשך השנים עברו ברותם גרעין נח"ל, ישיבת הסדר ועוד, אך מי שהקימה לתחיה את המקום הייתה דווקא נערה צעירה עם הרבה רוח ותעוזה. נפגשנו עם שירה עמוסי לשמוע על היישוב רותם.
קרא עוד
18/09/2017
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד