תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מדור המייסדים

במרכז הבקעה, על אם הדרך לירושלים, ייסדו בשנת 1976 בני "תנועת המושבים", קיבוצניקים ועירוניים, את מושב העובדים תומר, הנמצא בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן.
שמו של המושב ניתן לו בגלל עצי התמר הרבים הנפוצים באזור בו הוקם. למושב יש מטע תמרים משותף בהיקף של כ- 1,000 דונם ובית אריזה לתמרים המעניק שירותים הן למטע של המושב והן ללקוחות חיצוניים. במושב, ישנם תושבים העוסקים בענפי חקלאות רבים, כגון: כרמים, פרחים, עגבניות שרי ופלפליםקרא עוד
27/06/2018
המושב חַמְרָה שייך לארגון מושבי האיחוד החקלאי ולמועצה אזורית בקעת הירדן. הוא הוקם ב-4 במאי 1971 כמושב שיתופי במורדות השומרון, בערוץ נחל תרצה, בחלקה הצפוני של בקעת הירדן. היישוב נקרא "חמרה" משלוש סיבות - תל חמרה הסמוך אליו, גידול גפנים ליין נקרא בארמית 'חמרא' והוא מאפיין את האזור וצבעה האדום של הקרקע המקומית.קרא עוד
20/06/2018
מי מחברי הקיבוץ הראשונים נשאו בתפקידים מרכזיים?
בשנים הראשונות, ידידה נחליאל, לימים עם-שלם, הייתה מזכירת פנים. לאחר מכן אני עודדתי אותה להיכנס לתחום החינוך, וכעת עם ישראל נהנה מהכישורים שלה בתור מורה לתנ"ך וללשון. באופן עקרוני ראיתי חשיבות רבה בכך שחברי הקיבוץ ירכשו השכלה ויפנו לתחום החינוך.קרא עוד
13/06/2018
ילדות ומורשת
אני בן קיבוץ סעד. נולדתי בראשית תש"י, כשהאימהות והילדים של הקיבוץ עוד שהו בהרצליה והגברים כבר היו תחת הפגזות צבא מצרים, בהתארגנות בסעד. גדלתי בבית על מורשת גוש עציון. אבי ז"ל, יעקב דרורי, היה המדריך של קיבוץ עין צורים כאשר עלה אל הקרקע בגוש ב-1946קרא עוד
6/06/2018
נסיעה קצרה מעמק שילה בדרך ציורית שופעת כרמי ענבים וזיתים, מובילה לשלוחה הנישאת לגובה של 804 מטר הצופה אל הרי הגלעד והבקעה. היישוב קידה, השוכן במזרחה של נחלת שבט אפרים, הוקם בי"א בסיוון תשס"ג ובימים אלו חוגגים ביישוב את יום ההולדת ה-15. לאחר פינוי הבסיס הצבאי השכן, התגבש גרעין של שלוש משפחות ורווק בכוונה ליצור רצף טריטוריאלי בין ההר אל הבקעה. מיד לאחר העלייה לקרקע נעשה ניסיון לפנות את המבנים והתושבים. בג"ץ שהוגש על ידי "אמנה" והמועצה האזורית מטה בנימין מנע את הפינוי, מאחר שהוכח שהקרקע הוקצתה להתיישבות שנים רבות קודם לכן, ועל כן אין עילה לגירוש התושבים מהמקום.קרא עוד
23/05/2018
פרנסה
היינו מושב שיתופי שניסה, לפחות בהתחלה, להסתמך על ענפים לא חקלאיים. זה לא היה פשוט. הענפים העיקריים היו: מפעל אלקטרוניקה, מפעל כימי לצבע מאכל טבעי וכשר: לקחו ענבים מהיקב, והוציאו מהקליפות צבע מאכל אדום. מאוחר יותר המפעל עסק בבדיקות קרקע לחקלאיים ברחבי הארץ.קרא עוד
16/05/2018
התפתחות היישוב
מעבר להיותו של פיצ'י איש חזון, הוא היה גם איש מעשה. בחודשים הראשונים לאחר העלייה אל הקרקע גייס פיצ'י סיוע מגורמים שונים ומשונים בהקמת תשתיות ובגיוס תקציבים ליישוב החדש. בשנת 1972, כארבע שנים לאחר העלייה, הכין פיצ'י חוברת בשם: "הר גילה - יעדים". בחוברת פורט חזון היישוב, שיועד לקלוט את עובדי החברה להגנת הטבע, אנשי רשות שמורות הטבע ואנשי כוחות הביטחון, ובמרכזו יפעלו שני מוסדות תאומים: מוסד אזרחי - בית ספר שדה, ומוסד צבאי-חינוכי לאנשי צה"לקרא עוד
2/05/2018
הר גילה הוא יישוב קהילתי הנמצא מעט מדרום לירושלים, על כביש "עוקף הוואלג'ה" ובסמוך לעיירה הנוצרית בית ג'אלה. היישוב קם בשנת תשכ"ח על פסגת רכס "ראס בית ג'אלה" במקום בו שכן מוצב ירדני עד למלחמת ששת הימים. מקימו של היישוב היה יורם בן יאיר (פיצ'י). ראשיתו של היישוב הייתה בבית ספר שדה שנבנה על פסגת הרכס, וברבות השנים נבנו מסביב לבית ספר שדה שכונות היישוב. כיום מונה היישוב כ-1,600 תושבים, ומהווה את אחד משני היישובים החילוניים במועצה האזורית גוש עציון (יחד עם קידר). היישוב קשור בטבורו לירושלים הסמוכה, וכמעט כל ילדי היישוב מתחנכים בבתי הספר שבעיר. זהו היישוב היהודי השני שקם בגב ההר של יהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר כפר עציון.קרא עוד
25/04/2018
מישיבה ליישוב
מיד לאחר המעבר לאלון שבות, היה לי ברור שאני אשאר כאן לעוד שנים רבות וטובות. המשפחות הראשונות שהגיעו לכאן היו קשורות לישיבה. הרב יואל בן נון הגיע עם משפחתו, כך גם הרב יהודה שביב, הרב גדעון פרל והרב אפרים שחור ז"ל. הרב עמיטל, כדרכו בקודש, לא הגיע עם משפחתו לאלון שבות, כדי לתת לנו ולר"מים לבנות את הישיבה בעצמנוקרא עוד
11/04/2018
ישעיהו יחיאלי, יליד תל אביב (תש"י), בן לאברהם ז"ל ומרים. למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, ולאחר מכן היה תלמיד במחזור הראשון של ישיבת הר עציון. לאחר נישואיו לתמר בשנת תשל"ג הם קבעו את ביתם באלון שבות. אב לשישה ילדים, שלושה מהם גרים בגוש עציון. פעל במגוון תפקידים בבני עקיבא, הארצית והעולמית, ניהל את מתנ"ס גוש עציון והיה סגן ראש המועצה האזורית גוש עציון. ב-25 השנים האחרונות מנהל את תכנית נעל"ה - המקדמת עליית בני נוער יהודיים מכל רחבי העולם ללימודי תיכון בארץ.קרא עוד
14/03/2018
עוזי כוכבא נולד בשנת 1957 בחיפה. בסיום שירותו הצבאי בנח"ל עלה למגדל עוז, שם פגש את אשתו לעתיד חיה. שם גם נולדו להם חמשת ילדיהם: מיכל, תמר, רחל, שירה ואלי. כוכבא הוא ד"ר לביוכימיה, אשר שימש במגוון תפקידים בקיבוץ, ובין השאר היה מזכיר פנים, מרכז משק ומנהל הרפת במספר קדנציותקרא עוד
8/03/2018
כפר עציון עלה לקרקע לראשונה באפריל 1943 (ניסן תש"ג) והיה לקיבוץ הראשון מבין ארבעת קיבוצי גוש עציון, יחד עם משואות יצחק, עין צורים ורבדים. במלחמת העצמאות עמד כפר עציון בפני מבחנים קשים מאוד, צבאיים ואזרחיים, ובמהלך המלחמה נפלו שמונים וחמישה מחבריו, בעיקר בקרב האחרון שהתרחש ערב הקמת מדינת ישראל. שרידי הקיבוץ, בעיקר אלמנות ויתומים שפונו לירושלים בראשית הקרבות, יצאו למסע נדודים ובין השאר גרו ביפו, בשכונת גבעת עלייה. ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים שוחרר גוש עציון, ובני כפר עציון החלו ללחוץ על לוי אשכול שיתיר את עלייתם בשנית להר. בכ"ב באלול תשכ"ז עלו הבנים שנית. לפני כעשור נפתחה שכונת הרחבה קהילתית בקיבוץ, ולפני כשנה וחצי נערכו מספר שינויים בתקנון הקיבוץ כדי לאפשר את קליטת דור ההמשך. כיום מונה הקיבוץ כ-1,100 תושביםקרא עוד
21/02/2018
בעוד אנו פועלות בנצר, מתקשר אלינו חגי הוברמן בשנת 2008 ואומר לנו "תעלו לשדמה לפני שהרשות הפלשתינית תשתלט על המחנה". שדמה, מחנה צבאי שצה"ל נטש, במקום אסטרטגי בין הר חומה לתקוע, שולט על הכביש המזרחי החדש, גבעה בשטח C המוקפת בשטחי A ו-B והייתה סכנה שנאבד את המקום. השתלטות של הערבים על אותה גבעה חלילה הייתה יכולה לגרום לניתוק הרצף היהודי בין ירושלים לגוש עציון מזרח. הערבים טוענים ב"הומניות", שברצונם להקים שם בית חולים.קרא עוד
14/02/2018
יהודית קצובר, תושבת קריית ארבע חברון, נשואה לצבי קצובר, אמא ל-5 ילדים ועוד נכדים כן ירבו. שותפה בתנועת "נשים בירוק" וממקימות תנועת הריבונות יחד עם נדיה מטר. יהודית ונדיה מובילות בשנים האחרונות את השיח המעשי להחלת ריבונות ישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.קרא עוד
7/02/2018
נווה דניאל הוא יישוב קהילתי בצפונו של גוש עציון. ראשיתו של היישוב בשטח של 128 דונם, שנרכשו בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי סוחר קרקעות ירושלמי בשם יצחק כהן. יצחק ייעד את האדמות לשם פיתוח משק חקלאי, אך בנו, שחזר מלימודי חקלאות בצרפת, העדיף לא לעלות להר. המקום ננטש, ונקרא על ידי מתיישבי גוש עציון הראשונים בשם 'משק כהן'. בשנת 1982 עלו המתיישבים הראשונים להר להקים יישוב, שראשיתו בשטח שהיה בידי הקק"ל והורחב ככל שהיישוב גדל. כיום גרות ביישוב כמעט 600 משפחות - מעל 2,000 תושבים.קרא עוד
31/01/2018
היישוב שמעה איננו יישוב רגיל בנופי דרום הר חברון. הוא אינו דתי, אך גם לא חילוני בצורה מובהקת, אינו צעיר במיוחד (היישוב יחגוג השנה 30 שנה להקמתו) אך גם לא הוותיק שביישובי הר חברון. האוכלוסייה ביישוב מגוונת מאוד, ומורכבת מחילונים, דתיים-לאומיים, חב"דניקים וברסלבים. בשנות קיומו הרבות נקבצו אליו כל גווני העדות מכל הגילאים, ובנוסף הוא קלט אליו לפני כשנתיים 20 צעירים, כחלק מכפר הסטודנטים של עמותת 'קדמה'.

אחד ממקימי היישוב המובהקים הוא יוחאי סביון, מי שהיה במשך שנים מנהל מחלקת הנוער במועצה האזורית הר חברון, וכעת הוא מנהל מחלקת משאבי אנוש במועצה. הוא סיפר לנו על תחילתו המופלאה של היישוב שמעה.
קרא עוד
24/01/2018
נקראנו אז "מחנה עובדים עפרה", ובראשית הדרך לא היו, כאמור, לא מים וחשמל, לא ביוב וגם לא שבילים או מכולת. והנה, ימים אחדים לפני פסח, ומעט החשמל שסיפק הגנרטור – חדל והיה לאין. הגנרטור התקלקל ולא פעל. לא היה אור, התנורים לא עבדו, ולא יכולנו להתקדם בהכנות לחג. הכול נעצר. ולאור הירח המלא, הסתובבנו כולנו, כל הנשים, אובדות עצות, שואלות זו את זו לשלב שאליו הגיעה כל אחת בהכנות, ומנסות להתנחם ב'צרת הרבים' של כולנו.קרא עוד
17/01/2018
גרנו בתל אביב ויורם עבד באוניברסיטה. יום אחד, בדרכו באוטובוס לעבודה, הבחין בבחור לבוש בגדי חאקי מעוטרים בסימני בוץ, כובע טמבל לראשו ותרמיל על גבו. בלי להסס, ניגש יורם לבחור, טפח על גבו פעם ופעמיים ושאל: "מי אתה?". הבחור הסתובב מיד וכדרכם של יהודים, ענה על שאלתו של יורם בשאלה משלו: "מה אתה רוצה?", שצליל של בהלה התגנב לתוכה. יורם הסביר בסבלנות: "אנחנו מעוניינים במעשה חלוצי", הבהיר, ומיד עבר לפסים מעשיים, "אולי אתה מכיר התיישבות שעולה לקרקע בקרוב? אנחנו רוצים להצטרף, להיות חלק מזה".
קרא עוד
10/01/2018
מאז שאני זוכרת את עצמי, כיוון מחשבותיי היה ברור: התיישבות. ב"ה, יהדות ארצות הברית אינה חווה גילויי אנטישמיות, שהם מנת חלקן של הקהילות בארצות אחרות, ולכאורה כל יהודי יכול לחיות שם בשלווה, ובכל זאת החיים שם לא הסבו לי נחת. היותי בת לאב ניצול שואה ולימוד ההיסטוריה של עם ישראל גרמו לי לחוש שונה ולא ממש שייכת לחברה שצמחתי בה. למדתי על היהודים שחיו בארצות הגולה, ובכל פעם, בשל שנאת הגויים, נאלצו לברוח ממקומם ולחפש להם מקום חדש, ואז, כשחשו שהתאקלמו במקום החדש, שבו וצצו גילויי שנאה ואילצו אותם לצאת למסע נדודים נוסף. קראתי גם את הדברים שכתב הרב כהנא ליהודים שחיו בארה"ב, שבעזרתם ניסה 'לנער' אותם מהשאננות שהם שרויים בה. הוא טען שכפי שהדבר קרה בארצות אחרות, אף בארה"ב, גם אם בהווה נדמה שאין שום אנטישמיות, אין זו אלא אשליה, ובבוא הזמן, כפי שקורה לאשליות בדרך כלל, היא תתנפץ. לדבריו, המקום היחיד שיהודי יכול לחיות בו הוא ארץ ישראל. הדברים אמורים במיוחד בתקופתנו, התקופה שבארץ ישראל כבר נוסדה מדינת ישראל. יהודי שאינו מנצל את ההזדמנות ואינו עולה ארצה מרצון, בשלב כלשהו בעתיד, ייאלץ לעשות זאת מאונס.קרא עוד
3/01/2018
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד